לרב חיים דרוקמן זכויות רבות: בחינוך, בגיור, באימוץ. עיניו התכולות רואות את החלש, ליבו הכן מוביל אותו לעשות טוב. הרבה טוב. רק בנושא אחד קשה לי איתו: התמיכה הבלתי מסויגת שלו במוטי אלון (איזו הקלה שכבר לא צריך לקרוא לו רב), תמיכה שאולי בהיעדרה היו בחברה שלנו פחות אנשים שנפגעו ממנו, ומחננו היה טהור יותר.
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–המרגל הבריטי שאסף מודיעין לקראת כיבוש הגליל
–מימין לו שמאל: בני גנץ לא חוצה קווים
–דרוש יו"ר: הציונות הדתית מחפשת מנהיג
בשנות התשעים הצליח חנן פורת ז"ל לחוקק חוק המתבסס על הציווי מחומש ויקרא "לא תעמוד על דם רעך". כך הסביר פורת את ההיגיון: "נקודת המוצא היא שהחובה אינה נובעת רק כתוצאה מזה שאני חייב לפלוני אלמוני משהו, אלא מעצם היותי אדם… פועל יוצא של איזה יסוד אנושי מוסרי, אלמנטרי, שבא לידי ביטוי ב'לא תעמוד על דם רעך'".
גם הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש כותב במפורש: "ויכול להצילו ולא הציל, או ששמע גויים מחשבים עליו רעה… ולא גילה אוזן חברו והודיעו, או באנס… עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'". העובדה שהרב דרוקמן המשיך לתמוך באלון – ויתרה מזו, לתת לו ללמד אצלו – נתנה לאלון הכשר להמשיך לפגוע. עדויות מנפגעיו החדשים מראות שהעובדה שהרב דרוקמן נתן לו ללמד הייתה מבחינתם הכשר לבוא לפני אלון.
במעגל השני של הנפגעים ניצב פורום תקנה, ובראשו הרב אהרן ליכטנשטיין המנוח, שספגו ביקורת קשה ונוקבת מהרב דרוקמן. בעיניי, עליו לעמוד על קברו ולבקש גם ממנו סליחה מכל הלב. אבל היא חייבת להיות כנה, ולא כפי שנבע מהמכתב שפרסם השבוע.
זהו מכתב שנראה כמו מכתב התנצלות אך אין בו לקיחת אחריות, ואין בו בקשת סליחה אמיתית. "אני מודע לכך שחלק מפעולותיי בתחום הנ"ל הותירו רושם שונה ומוטעה, בגלל שדרכים שנקטתי לא הובנו כראוי", כתב הרב דרוקמן בשבוע שעבר. "צר לי מאוד על כך, ובמיוחד אם יש כאלו שאולי נפגעו מכך". כלומר "חלק מפעולותיי", ולא "אני", הותירו "רושם מוטעה", כלומר "לא עשיתי שום דבר רע". לכל היותר הובנתי לא כהלכה, וזו אשמת מי שלא הבין אותי.
מדוע כתב הרב דרוקמן את שכתב? כנראה בגלל החברים מקנדה. הקרן לידידות טורונטו, התורמת הגדולה ביותר של מערך הגיור של הרב, הודיעה שתפסיק את תרומותיה אם לא יתנצל על הגיבוי שנתן לאלון. בריאיון לאתר "כיפה" אמר הרב בנוגע להחלטתם זו, שאין סיבה הגיונית למנוע מהמתגיירים תקציבים, וחתם: "ההחלטה מעוותת". ההחלטה, לא התמיכה שלו באלון. במכתב ששלח לאחד מבכירי המגזר כותב דרוקמן "אני חש בכאבך האמיתי על שתיקתי ביחס למידע החדש שהגיע לאחרונה על הרב מרדכי אלון. אודה על האמת, גם לי כואב כל מה שכתבו עליי". לא, כבוד הרב. זה לא אותו כאב. הראשון הוא כאבו של מי שצמא להנהגה מוסרית ראויה, המקיאה ומוקיעה מפלצות בעלות מוח מעוות שפוגעות בקורבנות חסרי ישע. השני הוא כאבך על מה שכתבו עליך כי הגנת על אותה מפלצת. לא אותו כאב בכלל. הרב מצייר את שני הכאבים כשווים ולגיטימיים.
באיזה עולם יהודי רוצה הרב דרוקמן לגדל את תלמידיו? לאיזה עולם יהודי הוא רוצה להכניס את מתגייריו? לעולם שבו נותנים גב למי שרצח נפשות של תלמידים? שתוקפים את מי שמנסה להוקיע אותו? אני מנסה לראות את זכויותיו הרבות של הרב, ולהאמין שהאגו הוא שמנע ממנו לומר בפה מלא "חטאתי". אני רוצה להאמין לסיפא של מכתבו, כשהוא אומר שיש "לטפל בפגיעות המיניות, לעמוד לצד הנפגעים ולהתייצב כנגד פוגעים, ללא שמץ של השתקה או טיוח חס וחלילה". כזה מנהיג רוחני אנחנו צריכים.
