סערת אפי נוה והחשדות סביבו לא פסחה גם על יהודי מנומנם כמוני. כמו רוב השערוריות שגועשות עלינו, זה היה אמור להיגמר בצקצוק ואנחה של ייאוש בעודי חוזר לעסוק במשבר גיל הארבעים שלי. אבל ההתעסקות בסיפור הפריצה לטלפון במקום בדבר בעצמו, המחשבות שבזה טמונה הבעיה הגדולה, הקפיצו לי את הפאות. כי מקובלני מהספרים הקדושים ומהחיים עצמם שהארוס, האנרגיה המינית, היא כוח החיים הכי עמוק שלנו והיא גם היסוד והבסיס של הקשר שלנו עם הקב"ה.
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–גוש אמונים: כיצד מתנהגים הבוחרים ברגע האמת?
–פנייה ליועמ"ש: לחקור מעורבות הרש"פ עקב סרטון התעמולה בערוץ מוסאווא
–אנחנו במסך עשן: השיח הביטחוניסטי הוא שינוי אדרת בלבד
דיכוי הכוח הזה מדכא את החיים ומנתק את הגשר הכי בסיסי בין האדם לשמיים, לחיי רוח ויצירה. פיזור הכוח הזה, פורקן מיני ללא גבול ותכלית, מביא איתו קלקול יסודי ועמוק של תשתית חיינו. חיי הנפש הפשוטים של האדם מטולטלים מכך, ובוודאי חיי הרוח שלו. בארון הספרים שלנו מסתובבים הררי פסוקים, מדרשים ותורות על הזיקה שבין התנהלות מינית מדויקת ובין חיים שיש בהם עומק, חיים של קשר עם הקב"ה, וכן תורות הקושרות בין מיניות מווסתת לזכות על הארץ שלנו.
גם בחיים עצמם, אדם יודע להצביע בכנות על הכוח שיש לחיים בצל הדיוק המיני, כמו גם על המחירים הרוחניים בתקופות וברגעים של פיזור מיני, אפילו שהתרחשו רק בעולם המחשבה והדיבור ולא בעולם המעשה. המבנה המשפחתי של זוג המשמר נאמנות זוגית ומכנס לתוכה את האנרגיה המינית כולה הוא המקדש מעט של החיים שלנו היום. חילול שלו הוא חילול הקודש במובן הכי כואב ומזיק.
זה תמיד היה קשה, ונראה שהאתגרים בתחום רק הולכים וגוברים. הזמינות והלגיטימיות של פיזור בתחום המיני, במחשבה, בדיבור ובמעשה, בכוח ובהסכמה, הערעור של הטאבו על הנאמנות הזוגית – כל אלה מאתגרים את ההליכה היום על הגשר הצר מאוד, הליכה על קו החיים הדק שבין דיכוי המיניות וביטולה ובין פיזורה והשחתתה.
וכמו בכל הגשרים הצרים של החיים, העיקר לא לפחד כלל. העיקר להמשיך את הניסיון שאיננו פתור, המתיש לפעמים, למצוא דרך רלוונטית להתנהל בעולם בתחום הזה. לא לפחד ולא להתרסק מנפילות, לא לוותר על הניסיון לחזור אל הברית אחריהם, להאמין בתשובה שקדמה לעולם. שבע ייפול צדיק וקם וגם יהודי פשוט נופל וקם, נופל וקם, אף פעם לא מפסיק ללכת, נופל וקם בראש מורם.
אבל גם בעולם מכיל, אסור לאבד קשר עין עם האמונה בברית. אסור להקל בחשיבות הקיומית של תיקון הקלקולים בתחום המיני, עם התעדוף שראוי לתת לזה בעולם הערכים שלנו. לא יעלה על הדעת שאדם שמאמין בעיקר העיקרים הזה ימזער אותו אל מול השאלות הזוטות של מי פרץ לנייד של מי, מי רודף את מי ובתוך איזה הקשר פוליטי רחב, חשוב ככל שיהיה, מתנהלת הפרשייה האחרונה.
מי שעוד נאמן לברית הזאת, ראוי לו לצאת להגנתה בימים גשומים של פרשיות שכאלה, ראוי לו להתעסק בבירור נוסף בנורמות החברתיות שלנו באזור החיוג המיני, מאין באנו ולאן אנחנו הולכים בו. לכאוב את ההשחתה הזאת כשהיא מגיעה לאישי הציבור ולמערכת המשפט שלנו, ולתת גיבוי מלא לטיפול בה.
פלפולים משפטיים על עצם הפריצה של עיתונאית לטלפון נייד לא יכולים לבטל את הבירור בפריצות והקלקול המיני שאולי קרו כאן. טענות על רדיפתה של איילת שקד ואפילו מצבה של מערכת המשפט באופן כללי, אסור להן לבוא על חשבון המרדף אחרי תיקון הארוס בחיים שלנו, וחשבון נפש על מצבה של מערכת השיפוט העצמי שלנו, כיחידים וכחברה, בתחום הזה.
