הנשיא ראובן ריבלין חידש לנו לאחרונה שכל מגזר הוא שבט, וההיסטוריה של המדינה מלמדת אותנו שלכל שבט יש דור שבו הוא מוביל. השבט הראשון שהנהיג פה, דור תש״ח, היה של חילונים ברוחם, שבחזונם ובתושייתם הקימו לנו מדינה – רעיון נועז שמעטים הגו בו קודם.
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–המרגל הבריטי שאסף מודיעין לקראת כיבוש הגליל
–"הפתרון הסופי" הציל את העולם מניצחון הנאצים
–לרכוב על ההצלחה: אל תעצרו את יוצרי "בלש אמיתי"
אחרי 30 שנה בהנהגת המדינה, השבט הראשון נטש בהדרגה את קרון ההובלה, עד שהוחלף ב־1977 בשבט אחר, של אנשים מסורתיים יותר, ליכודניקים – שגם הם, אחרי ארבעים שנה נוספות, נמצאים על סף סיום עידן ההנהגה שלהם, עם פרישתו הצפויה – כך או אחרת – של בנימין נתניהו. מפלגתו הוותיקה כנראה תשרוד, אך בלא מנהיג וגם בלא דרך או חזון. וכשזה יקרה, יגיע זמנו של השבט השלישי של העם היהודי, שבט הכיפות הסרוגות, השבט שמפלגתו ננטשה זה עתה בידי צמד מנהיגיו שנואשו מלמצוא דרך להובלת העם כולו, ולהנעת המחנה בדרך למימוש האתגר הזה.
כבר שני עשורים מנהיגי הבית היהודי והמפד״ל מחפשים את החזון שלאורו הם יובילו את הציונות הדתית לא רק לבחור בפתק הנכון בקלפי אלא גם להנהגת האומה בכללה. לזמן מה שלטה בהם המחשבה שאם רק יחזרו ל"ערכי המפד"ל האמיתיים", יתרכזו בד' אמות של חינוך ויידישקייט של פרהסיה, כי אז תהיה סלולה בפניהם הדרך מעלה־מעלה. אבל המחשבה לא צלחה, ולאחר נסיקה קצרת מועד המפלגה הצטמקה שוב במכסת מנדטים כואבת. זו הייתה נסיגה שגויה, מעין הפיכתו הרטרואקטיבית של מקור ראשון לעיתון הצופה.
אחר כך חיפשנו קִרבה יתרה לרבנים, לערכי יש״ע, למאבקי התיישבות וגבעות – גם שם היינו, תקומה, איחוד, יחד, מה לא – והגענו איתם ב־2009 בקושי לשלושה מנדטים. ואז משהו חדש התחיל, לכאורה. המפד"ל המליכה עליה סלבריטאים וגרפה תריסר מנדטים בבחירות 2013, אך שנתיים אחר כך הצטמקה לשמונה בלבד.
כעת נראה שהציבור הציוני־דתי מאס בכך. על פי הסקרים האחרונים יותר ממחצית בני השבט אינם מתכוונים להצביע לבית היהודי. הם מחפשים משהו אחר. כבעלים וכעורך הראשי של מקור ראשון במשך תריסר שנים, איני זקוק לסקרים כדי לדעת שהמשהו האחר הזה הוא חזון לאומי שהוא קודם כול יהודי יותר, לפני שהוא ימני יותר; חזון שהימניות שלו נובע מערכי האמונה שלו ולא ההפך.
השבט הראשון זיכה אותנו במדינה, השבט השני הבטיח בחוק הלאום שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית. על השבט השלישי רובצת האחריות לענות לשאלה מה החזון שלו למדינה היהודית, ובשביל מה בכלל צריכים מדינה יהודית. לטעמי, התשובה טמונה בכתבי רבותינו הציונים כבר 150 שנה: אנחנו אומה בהיותנו בני ברית של הקב״ה בעולם הזה. אנחנו שותפיו עלי אדמות, נציגיו פה.
מהי ברית? מהי אומה הבנויה על ברית? ברית היא שותפות של ייעוד, קביעת דרך מוסכמת יחד, הליכה יד ביד מול אתגרי הזמן. פעם אחר פעם, לאורך כל ההיסטוריה היהודית, אנחנו נענים להצעת הנישואין שקיבלנו מבורא עולם, ״התהלך לפניי והיה תמים״, גם בדורנו זה.
בשביל מה צריך מדינה יהודית? כדי לתת קיום וביטוי וגם מסגרת פוליטית, לברית בינינו. עלינו להציע, קודם כול לציבור הציוני־דתי, רעיונות טריים וחדשים, תוכנית פוליטית מעשית שמקבלת אחריות על החברה כולה, חזון של חברת ברית. בעזרת מצע יהודי חדש נוכל להביא בהקדם בשורה חדשה לאומה כולה.
שלמה בן־צבי מתמודד בימים אלה על הנהגת מפלגת הבית היהודי
