זינוק של 60 אחוזים בטיסות החורף, גידול שנתי של כמעט מיליון יוצאים, יותר יעדים ותדירות חסרת תקדים של קווים – שנת 2018 שוברת את שיאי התעופה ותיירות החוץ. אבל כשבודקים את השוק קצת יותר לעומק, קשה להימנע מתחושה שמדובר בבועה. את השיאים הולידו מחירי השפל, ובזכותם גם בעלי הכנסה ממוצעת מוצאים את עצמם בחו"ל יותר מפעם בשנה. תרמו לכך הסרת חסמי הרגולציה, רפורמת "שמיים פתוחים" וכניסת חברות התעופה הזרות, ובפרט טיסות החסך (לואו־קוסט).
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–המסע של נתניהו אל לב הציונות הדתית
–פרקליט בצמרת: עו"ד עמית חדד מגויס לתיקי נתניהו
–מדור חדש: שיחות על בחירות תשע"ט
–ח"כ מזרחי: מצביעי ליכוד הם "שוטים עיוורים"
2018 צפויה להסתכם בגידול של 14 אחוזים בטיסות היוצאות, עד כדי 8.5 מיליוני נוסעים. נתב"ג ירשום שיא של כל הזמנים, עם תנועת נוסעים בהיקף של 23 מיליון. לחורף מתוכננות 1,198 טיסות שבועיות בממוצע, 870 מהן של חברות תעופה זרות. לפי רשות התעופה האזרחית, הגידול בהיצע הוא בעיקר ליעדים הרחוקים: אייר אינדיה תפעיל עד חמש טיסות שבועיות בקו החדש לדלהי, לאטם הצ'יליאנית תוציא שלוש טיסות בשבוע לסאו־פאולו ומשם לסנטיאגו, סצ'ואן איירליינס הסינית תפעיל שתי טיסות שבועיות לצ'נגדו, ורעותה היינאן איירליינס תשלח שני מטוסים בשבוע לגואנגז'ו. גם על היעדים הקרובים לא פסחה הצמיחה: איזיג'ט תפעיל העונה 70 טיסות שבועיות בממוצע, לעומת 53 בחורף שעבר; טרנסאוויה תוציא 33 טיסות שבועיות לעומת 22; ונורווג'יאן תרשום זינוק מ־7 ל־20 טיסות בשבוע.
עוד חברות ועוד קווים גורמים להגברת התחרות, ההיצע מוריד את המחירים, המחירים הנמוכים מעלים את התיאבון והביקוש, וחוזר חלילה. כמו בכל בועה כלכלית, לתהליך הזה יש גבול – והניסיון מלמד שכשאשר הגבול נחצה, ההתרסקות עלולה להיות פתאומית, כואבת וגם קטלנית, לחברות רבות.
שוק התעופה האמריקני חווה נפילה דומה בשנות השמונים. באירופה זה קרה בשנות התשעים המאוחרות ובתחילת המילניום. ניתוח הסיבות והנסיבות לקריסה העלה כמה מאפיינים, שאת חלקם כבר אפשר לזהות אצלנו: מכירות בהפסד מצד סיטונאים, פגיעה בספקים קמעונאיים המתקיימים מעמלות הסיטונאיים וחברות התעופה, תקציבי שיווק מנופחים של חברות תעופה זרות המגיעות לכאן לראשונה, ועוד ועוד.
העמקת התחרות והרגלת הצרכן למחירי השפל מביאות בדרך כלל לנקודת מפנה. שחקנים יוצאים מהשוק, ומי שנשארים בו נאלצים להעלות מחירים ולספוג את התוצאה. לעיתים מתכנס המצב לשיווי משקל, שבו המחיר משקף את ערך המוצר ואת יכולתם של כל הצדדים לעמוד בו. אך כמו בשווקים אחרים, הניסיון מלמד שלפני שיווי המשקל מגיע משבר גדול. בטח כשהצרכן הישראלי, שאוהב לארוז הרבה ולחזור ארצה עם מטען חורג, מתחיל להתייאש משיטת החסך, שאמנם גובה מעט על המושב הבסיסי – אך דורשת תוספת על כל פריט ושירות.
במצב של הידרדרות השוק, פוטנציאל הנזק העיקרי הוא לחברות הישראליות. ברוב המקרים אין להן אלטרנטיבה, וממילא כפיפותן לחוקים ולרגולציה חושפת אותן יותר לפגיעה. חברה קמעונאית מקומית שמוכרת טיסה ללקוח משלמת עליה מיד לחברת התעופה, אולם מי שרכש את הטיסה מהקמעונאית מוגן מכוח החוק להגנת הצרכן. על הרגולטור והמדינה בכלל להקדים תרופה למכה, ולהקל במידת האפשר על חברות כחול־לבן בעדכוני חקיקה ובמענקי שיווק דוגמת אלה העומדים לרשות החברות הזרות.
לטווח הקצר, טיסות מציאה וחבילות נופש במחירי רצפה הן סיבה למסיבה. כדאי רק לזכור שלפעמים החגיגה נגמרת, ועלולה לעלות לתיירנים – ובסוף גם לתיירים – בריבית דריבית.
