בכל סקר שייערך בקרב אזרחי ישראל תיחשב מלחמת ששת הימים למלחמה המוצלחת שבמלחמות ישראל. הנרטיב השולט שלפיו "תקפנו, הפתענו, השמדנו מטוסים על הקרקע ונכנסנו לעזה ויהודה ושומרון כמעט ללא התנגדות" – הוא זה שמגדיר ניצחון. טעות! זוהי תסמונת שמזמנת מלחמות נוספות. מלחמות ישראל של העידן המודרני נתפסות כמוצלחות על פי מספר ימיהן הקצר, ולכן ששת הימים היא המוצלחת ביותר. לא רק אני ואתם יודעים את זה, אלא גם אויבינו; שהרי אנו אומרים את זה מול כל מצלמה ומיקרופון.
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–המסע של נתניהו אל לב הציונות הדתית
–ניסיון מתמשך שנועד לכישלון: גל"צ מזיקה לצה"ל
–ח"כ מזרחי: מצביעי ליכוד הם "שוטים עיוורים"
–משלים מניין: נאום הקאמבק של אהוד ברק
בחזית הדרומית, חמאס שואב עידוד ומוטיבציה ממבצע למבצע – ולא להיפך. מדוע? כי הוא רואה, כניצחון, את מספר הימים ההולך וגדל ממבצע למבצע. "עופרת יצוקה" ב-2009 נמשך 23 יום ומבצע "צוק איתן" ב-2014 נמשך 49 יום. כל מפקד זוטר בחמאס יאמר שהמטרה להכפיל את מספר הימים שבהם יימשך המבצע הבא. דומה לכך חיזבאללה, שרואה ניצחון במספר הטילים הרב יותר שהוא יורה על ישראל בכל מבצע ואף בטוח שכניסת מאות לוחמי חיזבאללה לגליל והשתלטות על מספר יישובים למשך שבועיים ייחשבו לניצחון מזהיר.
למה בעצם? הרי כל בר דעת בישראל יטען שלא חמאס ולא חיזבאללה מאמינים שיצליחו לנצח את צה"ל או להשמיד את ישראל. גם מבצע של 90 יום בעזה וגם השתלטות על שלושה יישובים למשך שלושה שבועות לא יכריעו את ישראל. אך כדי להסביר את בסיס התפיסה נידרש למיודענו אנואר אל-סאדאת.
ב-25 בדצמבר 1977, הגיע מנחם בגין המנוח לאיסמעיליה לשיחות עם סאדאת. את פני המשלחת הישראלית קידמו שלטי ענק של סאדאת במדי צבא כשמעליהן הכותרות – "גיבור מלחמת אוקטובר" (מלחמת יום כיפור), "משקם הכבוד של העולם הערבי". הדבר נתפס כמוזר בעיני בגין שביקש באחת האתנחתות מיועצו המדיני, פרופ' משה שרון, לשאול את סאדאת, כבדרך אגב, מדוע מצרים רואה במלחמת יום כיפור ניצחון. סאדאת חייך למשמע השאלה, שאף שאיפה חזקה ממקטרת הטבק והשיב: "שער בנפשך שבכיתת בית ספר אחת יש שני תלמידים. בכל שנה אחד מהם הוא מצטיין הכיתה ואילו התלמיד השני נכשל. אך, בשנה השישית (מניין השנים שבין 'ששת הימים' ל'יום כיפורים') התלמיד המצטיין מקבל רק ציון 'טוב', ואילו הנכשל מקבל הפעם ציון 'בינוני'. בשנה הזאת ידידי, יחשוב התלמיד המצטיין כי כּשל ואילו התלמיד הנכשל יראה בזאת הצטיינות".
מלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמה מוצלחת. ודאי שאיני מתעלם מהמחיר הכבד בחיי אדם ובחייהם ההרוסים של הלומי הקרב, שלא התאוששו עד עצם היום הזה. מלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמה שתוכננה בקפידה על ידי מדינות ערב, זו מלחמה שבה הופתענו ונוטרלו יכולותינו האסטרטגיות. זו מלחמה שבה ספגנו חבטות עד שמיצה האויב את יכולותיו ואז יצאנו לנצח. ולאחריה באה 'מלחמת ההתשה', שהייתה אמורה להתיש אותנו (שמה בערבית – "מלחמת הקזת הדם"). זו הייתה מלחמה קשה וכואבת, אך עמדנו בה ולבסוף דמם של המצרים והסורים הוקז. מאז אותה מלחמה, לא נפתחה כנגד ישראל מערכה צבאית בסדר גודל שכזה, או אפילו דומה, על ידי צבא ערבי.
כדי להעמיק בהסבר אקח אתכם לעולם האיגרוף. באיגרוף, הניצחון הרצוי ביותר הוא ניצחון הנוקאאוט. למה? כי הוא מראה עוצמה והאויב מולנו מושפל. אך האם אותו מושפל יקבל את ההפסד ויחיה עם הבושה לאורך שנים? ודאי שלא. אותו מושפל יחשוב על הטעויות שעשה ויחזור וינסה פעם נוספת וגם נוספות רבות אחריה. לעומתו, מתאגרף שהפסיד לאחר קרב ארוך, מייגע ובנקודות, יקבל זאת בכבוד. מאחר שנתן את כל מה שהיה לו ואין הוא מותש פיזית אלא גם נפשית. בכל קרב או מערכה, אני מעדיף לנצח בנקודות.
ואם נחזור לחמאס, אזי אי אפשר לשפוט את תפיסת הניצחון של חמאס לחומרה, כשהצבא החזק במזרח התיכון שואף לתוצאת תיקו ב"צוק איתן" ומגיב בהסדרה ותשלום פרוטקשן לחמש מאות טילים שנחתו על עוטף עזה. אי אפשר להאשים את החיזבאללה על תפיסתו, לאחר שמדינת ישראל רצה במלחמת לבנון השנייה לחתום על הסכם שלא התקיים רגע לאחר שנחתם.
טוב לה למדינת ישראל שתפסיק לחפש נוקאאוט. טוב לה למדינת ישראל שתהיה מסוגלת להילחם ולנצח, ברגע שתיכפה עליה מלחמה ולא רגע אחד מוקדם יותר. טוב לה לישראל, שבדומה לאיגרוּף, תתיש את היריב בקרב ולא תתחנן להסדרה ומיד לאחר מכן תצהיר שהאויב הפסיד. בהצהרות לא מנצחים מלחמות. תשאלו את ממשלות ערב שהצהירו שכבשו את תל אביב רגע לפני שהכריזו על כניעה.
טוב יעשה הרמטכ"ל כוכבי אם יאפסן את תפיסת הביטחון של איזנקוט ויבנה לו תפיסה משלו. תפיסה שיודעת לצאת למבצע הנדסי בצפון ובו זמנית גם להגן על תושבי עוטף עזה. טוב יעשה כוכבי אם ישכח מתפיסת המב"מ (המערכה בין המלחמות) של איזנקוט ויכין את צה"ל לנצח במלחמה הבאה, גם אם תתקיים בכמה חזיתות ולאורך זמן. אויבינו שואבים עידוד משיפור עמדותיהם ממבצע למבצע ומכריזים על ניצחון. וגרוע מכך, שאנשינו החשים תסכול מהתוצאה נדחפים להאמין שאין דרך אחרת.
