יו"ר מפלגת חוסן לישראל, הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, ישבור הערב (יום ג') שתיקה ארוכה בנאום פתיחת הקמפיין שלו – כך מבטיחים לנו דוברי המפלגה בשבוע האחרון. אך השאלה המרכזית היא מה הוא יגיד. עד היום בסרטונים הקצרים ששחרר, בתגובות לעיתונות ואפילו בג'ינגל הבחירות שהתפרסם אתמול – גנץ דיבר, מעט אמנם, ובכל זאת לא אמר משהו בעל משמעות לבוחר בקצה.
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–הדרקון מתעורר: הצו שמאיים על חקלאי יו"ש
–אבו מאזן מנסה לחזור לנקודת האפס
–מדור חדש: שיחות על בחירות תשע"ט
–ניסיון מתמשך שנועד לכישלון: גל"צ מזיקה לצה"ל
תקציר כל הדברים הידועים לנו על עמדותיו של גנץ בנושאים רבים יסגיר כי למעשה אנחנו יודעים מעט מאוד. בסרטון אחד אמר "בשבילי ישראל לפני הכול", באחר ספר גופות מחבלים, בפגישתו עם הדרוזים הבטיח "תיקוני חקיקה" לחוק הלאום (מה שזה לא אומר) ובמצע המפלגה שלו הבטיח לטפל בחינוך, רווחה ובריאות. בג'ינגל הבחירות מאמש הודיע חגיגית: "אין יותר ימין ושמאל" ועורר את זעמם של פוליטיקאים מימין ומשמאל כאחד. אנחנו כן יודעים מהחומרים ששחרר לתקשורת כי צבע עיניו כחול וגובהו 1.95 וזה נתון שפורסם ממש היום.
שתיקתו הרועמת של גנץ במגוון נושאים הוחלשה על רקע עברו הצבאי. בישראל אוהבים לאהוב גנרלים ולכן רבים מהם מצאו את עצמם במערכת הפוליטית בחלוף השנים. ב-1977 היו לא פחות מארבעה רמטכ"לים בכנסת, אך מאז 2016 אין ולו רמטכ"ל אחד בכנסת וכנראה שהציבור הישראלי מתגעגע לזוהר הגנרלים-פוליטיקאים שלו ולא תוקף את גנץ על כך שנכון לעכשיו אינו נוקט עמדה בשום נושא משמעותי.
מנתונים של המכון הישראלי לדמוקרטיה עולה כי רוב מוחלט של הרמטכ"לים היו במפלגות שמאל-מרכז. מתוך 11 רמטכ"לים מכהנים, רק שניים וחצי היו בימין: משה דיין שעבר לליכוד לקראת סוף כהונתו, רפאל איתן ומשה יעלון, שעמו חתם גנץ על הסכם וריצה משותפת ולמעשה הוציא אותו מהמחנה הלאומי. אם אפשר לצייר פה נטייה פוליטית של רמטכ"לים ולהסיק ממנה את משנתו הפוליטית של הרמטכ"ל הנוכחי, אי אפשר להרחיק אותו מגוש השמאל-מרכז. גם בנאומים קודמים שלו השתמש גנץ ברטוריקה ששייכת לשמאל-מרכז, דיבר על ויתורים נדרשים וסידור אחר של המשימות הלאומיות כשהביטחון לא נמצא בראש.
אם עמדותיו של גנץ אכן נטועות בשמאל נוטה למרכז או הפוך, לא פלא שהוא בחר בשתיקה ארוכה על פני התבטאויות שמסגירות את דעותיו. הסקרים שגנץ מסתכל עליהם מראים לו כי רק שבעה אחוזים בישראל מגדירים את עצמם מצביעי שמאל ועוד כ-20% שמגדירים עצמם כמרכז-שמאל. אם גנץ רוצה לכהן כראש ממשלה הוא נדרש להביא קולות מהימין כדי לעבור את רף 20 המנדטים לכל הפחות.
הרמטכ"ל לשעבר צפוי הערב לפאר את עברו הצבאי ורק משם לתאר את סדר העדיפויות הלאומי שלו והמשימות שהוא רואה לנכון להציב בראש עבורו. גנץ יצהיר לראשונה בקולו כי בכוונתו להתמודד על ראשות הממשלה. לא שר ביטחון בממשלת נתניהו או מספר שתיים של יאיר לפיד, הוא בראש ולראשות הממשלה. אך גנץ גם ריאלי, ויועציו גם כן, ולכן הוא לא צפוי להיכנע ללחץ שמפעיל עליו יו"ר העבודה אבי גבאי ולהכריז כי לא יישב עם נתניהו.
במסדרונות הכנסת נאנחים חברי מפלגת העבודה כבר כמעט קדנציה שלמה על כך שלא בחרו להיכנס לממשלת אחדות. "איבדנו את האינסטינקט השלטוני", הם אומרים בצער. גם ללפיד ארבע השנים האחרונות באופוזיציה לא עשו טוב וספק אם יישב שם שוב, אם נתניהו יציע לו לחבור לממשלתו (אם ייבחר כמובן, שא"כ). גנץ רואה את הדברים ויעדיף להישאר על הגלגל או לפחות להותיר לעצמו הערב פתח מילוט לישיבה עם נתניהו באותה ממשלה במידה ששאיפתו להחליף אותו לא תתממש.
בימין ובשמאל כבר מכינים את מחולל התגובות האוטומטי לשעה שמונה וחצי בערב עם סיום נאומו של יו"ר חוסן לישראל, שצפוי להיות מוקפד מבחינת המסרים והתוכן. אם ייצמד לימין – יותקף משמאל, אם ייבחר ברטוריקה אפורה בלי לבחור צד – יותקף פעמיים ואם יאמר את אשר על ליבו יותקף מימין. גנץ מבקש שלא לענות לשאלות העיתונאים הערב דווקא משום כך, הוא לא יכול להרשות לעצמו לטעות. מסר אחד שלא הודק והוא עשוי ליפול מהר המנדטים המבוסס שהוא יושב עליו ורק לחלום על ראשות הממשלה.
