ההיסטוריונים לא כתבו זאת בשום ספר על תולדותינו, ומדינת ישראל מתנהלת ומתחנכת בלי להיות ערה לאמת הגדולה והנוראה. השבוע הייתה עוד עדות: טיול בית ספר בנחל שילה (איזה יופי! כשהייתי תלמיד, שלט שם הלגיון הירדני). תלמיד מצא מטבע עתיק, הזעיקו פקח ארכיאולוגיה מהמנהל האזרחי, ופורסמה הודעה רשמית: "הממצא מרגש! המטבע נדיר! הוא יישמר כחלק מאוצרות המדינה. זה מטבע עתיק מימי שלטונו של אגריפס הראשון ומוטבעת הכתובת: אגריפס המלך".
את העיקר לא אמרה ההודעה, והעיקר אינו המטבע אלא מה למדנו ממנו. הרי ידענו שהיה מלך בירושלים ושמו אגריפס, בימי בית המקדש השני, סביב שנת 40 לספירה, ושהוא מצאצאי החשמונאים. העיקר לא נאמר: שמו של המלך חקוק על המטבע רק ביוונית. אתם תופסים? אבותיו עלו לשלטון כי הם גירשו את תרבות יוון. והוא נושא שם יווני, ועל המטבע שלו חקוק ביוונית בלבד.
שלושים שנה אחרי מלכותו חרבה יהודה.
ראוי לשוב ולהזכיר את הקשר השמח, העמוק, הנורא, בין העברית ובין תולדותינו: היינו על אדמתנו – עזבנו את העברית, אחר כך איבדנו את אדמתנו. חלפו 1,700 שנה, חזרנו לעברית, רק אחר כך חזרנו לאדמתנו. המטבע הזה הוא עוד עדות לעובדה הגורלית שההיסטוריונים מתעלמים ממנה, עוד איתות אזהרה.
וממש עכשיו הנפיק בנק ישראל כרטיס כדי שיוכל אדם לעקוב אחר ההוצאות במזומן, ושמו: כרטיס דביט. מדוע לא כרטיס חיוב, או חיובון? בארה"ב מדברים אנגלית, נדבר אנחנו עברית!
אנשי בנק ישראל אמנם למדו כלכלה, אבל לא למדו את תולדות עם ישראל. אגריפס ביוונית, ובנק ישראל מתייוונים.
זה היה בשבוע שעבר. כתבו בעיתונים, שידרו ברדיו, על כלכלה, על ביטחון, על בריאות, על מפלגות, על משטרה. לא מצאו העורכים מקום לידיעה רבת המשמעות מכולן: נתגלה מטבע של מלך יהודה שמלך דור אחד לפני החורבן והגלות, והמטבע כתוב יוונית. והרי זאת ידיעה חשובה יותר מכול: העם שלחם לגרש את הכובש הזר כבר ויתר על שפתנו הלאומית. ומעט אחר כך איבדנו את המולדת.
