התקשורת סוערת לאחרונה בעקבות סקרים שונים דוגמת אלו המנבאים למפלגתו של בני גנץ 20 מנדטים ואף יותר, או אלו שמעידים על מנעד בלתי סביר בין אי־חציית אחוז החסימה לפצצת מנדטים בקרב מפלגות דוגמת זהות. אך הפרסומים עצמם מסיטים את תשומת הלב מהעובדה הפשוטה ששיטת הסקר היא לא יותר משעשוע להמונים.
סקרים תמיד עוררו ויכוח ער באשר לתקפותם ולמהימנותם, במיוחד בתקופת בחירות. מחד, ניתן לזהות במהלך השנים שימוש ציבורי, פוליטי ועיתונאי רב שמעניק לכלי הזה מעמד מיתי של ממש. מאידך, היסטוריה בעייתית של טעויות בחיזוי תוצאות הבחירות מזינה תחושה של זלזול מסוים בשיטה מקצועית זו. מחד, פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי ציבור מלעיטים את הציבור בנתוני סקרים חדשות לבקרים, מפרשנים ופועלים בהתאם לתוצאותיהם, ומאידך הם עצמם מתחרים ביניהם בהפקת פניני לשון המתארים את הבעייתיות של הסקרים. נראה כי גם אלה וגם אלה מגלים יחס אמביוולנטי כלפי הסקרים, כאשר רק לימוד מעמיק של נקודות החוזק והחולשה של הסקרים, לצד הבנה מעמיקה של תהליכי הסקירה הכרוכים בהם, עשויים לאפשר שימוש תקין וראוי בממצאים.
הבעיה הראשית של כלל סקרי הבחירות הנעשים בארץ הינה ייצוגיות המדגם. בישראל נהוג לבנות מדגמים בגודל של כ־500 משיבים במטרה למקסם את האפקט המשולב של היעילות והייצוגיות כאחד. כמות משיבים זו נהוגה כבר עשרות שנים כמעט בכל מכוני הסקרים הידועים. אולם, החברה הישראלית לא נותרה כפי שהייתה בזמן בו התחיל נוהג זה. ראשית, החברה הישראלית גדלה מאוד, עד כדי הכפלתה ב־40 השנים האחרונות מ כ־4 מיליון תושבים לכ־8 מיליון כעת. אך לא רק שמעצם הכפלת גודלה של החברה היא כבר איננה אותה חברה ישראלית. השינוי המהותי ביותר שחל בה הוא הגיוון הרב וריבוי תתי הקבוצות שהפך אותה לחברה הטרוגנית במובהק ובמיוחד לנוכח החברה ההומוגנית שאפיינה את ישראל של ראשית שנות המדינה. בשל כך, כל ניסיון לנסות ולייצג את החברה הישראלית על גווניה המרובים מתוך מדגם של 500 משיבים נועד לכישלון מראש.
לבעיה עקרונית זו יש להוסיף כמובן את המורכבות של החוקים הרלוונטיים לבחירות. אחוז החסימה המשתנה מעת לעת, האופציות השונות והלא ידועות מראש של אי־מעבר אחוז החסימה על כמות הקולות הנצרכות למנדט לכנסת, ועוד. למעשה, ניתן לומר בוודאות גבוהה כי התוצאות המתקבלות מסקרי הבחירות המתפרסמים בתקשורת כשעשוע גס להמונים הן בעיקר אפקטים פסיכולוגים הגורמים למצביעים, לפעילים ולפוליטיקאים להיות באופוריה, מאשר מידע אמין ומשמעותי עליו ניתן לבסס מהלכים כאלה ואחרים.
לעומת זאת, חשוב להדגיש כי סקרים המתמקדים בתתי אוכלוסיות ספציפיות לדוגמא לחרדים, תל אביביים, דרוזים וכדומה הם בהחלט כלי עבודה משמעותי שנותן תמונה אמינה על המציאות הפוליטית. יוצא מכך כי רק חיבור של ממצאי סקרים המתמקדים בתתי האוכלוסיות מסוגל לתת תמונת נוף רוחבית אמינה ומבוססת ורק כך יוכלו סקרי הבחירות לחזור ולהיות כלי אמיתי להבנה וחשיפה של המציאות.
