אם באיזשהו מקום בארץ קיים ארכיב התכתבויות מסודר של רחבעם זאבי ז"ל, אולי אפשר למצוא בו מכתב נרגש שזאבי קיבל בשלהי חורף 92' מעיתונאי צעיר, תושב התנחלות מבודדת ומאוימת מדינית וביטחונית. עיתונאים אינם אמורים לכתוב לפוליטיקאים מכתבים שכאלה, אבל על הבעיה האתית הקלה הזו חלה התיישנות, לא על תוכן המכתב. הוא עדיין אקטואלי. להלן ציטוטים נרחבים:
"לכב' ח"כ רחבעם זאבי, ירושלים. שלום רב.
"למרות שעיסוקי בעיתונות מאפשר לי לתת פומבי לדברים הבאים, אני מעדיף – לפחות לפי שעה – לכתוב אותם לעיניך בלבד. הם נכתבים לאחר שנמסר לי מהנהגת תנועת התחיה, שאתה מערים מכשולים גבוהים בדרך להקמת רשימה משותפת לקראת הבחירות הגורליות הקרובות, ובהנחה שהמידע הזה אמנם נכון.
"ובכן, אני משוכנע שתהיה זו איוולת בלתי נסלחת מצד מולדת, שלא לרוץ לכנסת במערך אחד עם התחיה. דווקא עכשיו, כשהליכוד מתפורר לנגד עינינו, יש לרשימה ימנית משותפת כנ"ל סיכוי סביר לעשות צעד משמעותי ראשון לקראת הקמת אלטרנטיבה אלקטורלית לליכוד ולמען מילוט אזורי יש"ע מציפורני האוטונומיה. ואולם, הסיכוי הזה שואף לאפס במקרה של הליכה נפרדת לכנסת, כי עם כל הכבוד, זה לא רציני ששתי רשימות קטנטנות יתיימרו להציג את עצמן במערכת הבחירות כגוף רציני הראוי לאמון המחנה הלאומי. הרבה יותר סביר להניח שהמצביעים הפוטנציאליים של מולדת ושל התחיה יחששו פן קולותיהם יאבדו כתוצאה מהעלאת אחוז החסימה, ובצל אימת הסקרים המנבאים הצלחה לרבין הם יצביעו בסוף בעד הליכוד. כבר היו דברים מעולם.
"על כן, אל לך להעמיד את קבלת עקרון הטרנספר כתנאי מוקדם להליכה משותפת עם התחיה ואל לך לדרוש דרישות מוגזמות בנושא שיבוץ הרשימה, דרישות המשוללת חשיבות ערכית כלשהי וגם עלולות לטרפד את כל המהלך. אם מפ"ם ושינוי מסוגלות לרוץ לכנסת ברשימה אחת – גם התאומות הסיאמיות מולדת והתחיה יכולות. לפי מיטב ידיעתי, ציבור נאמני ארץ ישראל כמה למפלגה כזאת.
"בברכה ובהערכה, חגי סגל, עפרה".
רחבעם זאבי, איש חרוץ, הגיב על המכתב בשיחת טלפון שבה הסביר כי הוא דווקא בעד איחוד, אך מה לעשות שהצד השני מערים קשיים. סוף דבר: בין דין לדין, כדברי המדרש הנוקב על בת יפתח, אבדה הנערה ההיא. שתי סיעות הימין התמודדו בנפרד בבחירות שהתקיימו שלושה חודשים אחרי שיגור המכתב הנ"ל. מולדת זכתה בשלושה מנדטים בלבד ותנועת התחיה של גאולה כהן ויובל נאמן לא עברה את אחוז החסימה, שאגב היה נמוך באחוז מזה של היום.
כל 31 אלף הפתקים שניתנו לתחיה ירדו לטמיון, בניגוד לסקרים האופטימיים ערב הבחירות. אוהדיה קברו אותה כשנמלטו לליכוד כדי לחזק אותו מול רבין. לפחות מנדט אחד התבזבז לימין, בדיוק המנדט שהיה חסר לו כדי למנוע מרבין הקמת גוש חוסם בראשות השמאל. מפ"ם ושינוי התאחדו תחת כנפי מרצ, הימין נשאר שסוע ומפולג (ארבע רשימות קטנטנות נוספות שלו בזבזו אף הן רבבות קולות), ואיבד את השלטון. תוכנית האוטונומיה הליכודית יושמה על ידי ממשלת השמאל בדמות הסכמי אוסלו. לכן עד היום זוכר הימין בחלחלה את אסון בחירות 92'.
ואולי כבר לא כל־כך זוכר. קשה להסביר אחרת את התנהלותו הזחוחה בבחירות 2019. מצבו האלקטורלי בעייתי ביותר, בכל יום עלול להתפרסם כתב אישום חמור נגד מנהיג המחנה, ואף על פי כן הוא מרשה לעצמו את תפנוקי הפיצול. שלל מפלגות ימניות נערכות להתמודדות נפרדת בבחירות הקרובות, כאילו הניצחון נמצא כבר בחיקו של הימין וכעת נותר רק לחלוק את השלל. בחלק מהסקרים מסתמן תיקו בין שני הגושים, אבל מפלגות הלוויין של הליכוד חיות באשליה מתוקה כי מה שהיה הוא שיהיה. לא רק כחלון וליברמן נחושים לגשת עצמאית לקלפיות למרות פעמוני ההתרעה של הסוקרים, גם ניצולי מפלגת הציונות הדתית שננטשה לאחרונה על־ידי קברניטיה.
מאז הנטישה, המפלגה הזו מתנדנדת בסקרים משני צדיו של אחוז החסימה, ובכל זאת שני פלגיה מתמקחים בכובד ראש על תנאי הריצה המשותפת: מי בראש, מי ינהל את המו"מ הקואליציוני, ושאר מחלוקות שאינן עומדות בראש מעייניו של הבוחר הפוטנציאלי. כל אחד ממנהיגי שני הפלגים גבר זה עתה על מתחריו בהתמודדות פנים־מפלגתית קלילה, ועם האוכל בא התיאבון. רק על דבר אחד הם נוטים כבר להסכים: שניהם אינם ששים לאיחוד עם מפלגת עוצמה יהודית. יש להם רתיעה נפשית משותפת מפני כריתת ברית פוליטית עם איתמר בן־גביר, ויש גם חשש שהיא תבריח מצביעים "מתונים".
אפשר להבין את הרתיעה הזו. עוצמה יהודית היא מפלגה צעקנית שמתפרנסת מחרחור מדנים עם השמאל. אין הצדקה פוליטית לקיומה. בצלאל סמוטריץ ומוטי יוגב ייצגו את הימין בכנסת היוצאת לא פחות טוב ממנה, וזאת בלשון המעטה. דא עקא, בחירות אחרי בחירות מתעקשים הבן־גבירים לרוץ בנפרד ומצליחים לצבור רבבות קולות. בפעם הקודמת הם הגיעו עד סף ארבעה מנדטים, אבל רק עד סף. הימין מנוע מלאפשר שידור חוזר של הבזבוז המופקר הזה, ודאי לא כשמפלגות המרכז נושפות בעורפו.
אם בני בגין רץ עם גנדי בבחירות 99', אחרי שכבר כינה אותו "זיהום פוליטי" והוקיע בשאט נפש את רעיון הטרנספר שלו, סמוטריץ רשאי לרוץ לכנסת עם בן־גביר. אם בני גנץ ואיימן עודה מאיישים בצוותא את גוש חוסם נתניהו, לרב רפי פרץ ולמיכאל בן־ארי מותר להתמודד יחדיו במסגרת גוש טכני כדי לסכל את שיבת השמאל לשלטון. זוהי הפוליטיקה, אמנות הפשרה והחיבורים במצבים בלתי אפשריים כמעט. אילו הרפובליקנים בארה"ב לא היו מתאחדים ב־2016 סביב הנהגתו של דונלד טראמפ הקיצוני, הילרי קלינטון הייתה היום נשיאת ארה"ב. הם כן התאחדו ולכן זכו להתיישב בבית הלבן.
סקר שהתפרסם השבוע הקפיץ את הבית היהודי לשישה מנדטים ולביטחון פתאומי מוגזם בכוחות עצמו. אבל ממתי הימין הדתי מאמין בסקרים? במערכת הבחירות הקודמת מפלגתם המשותפת של בן־גביר ואלי ישי צלחה את אחוז החסימה לאורך כל הסקרים כמעט, אך כשלה ביום הבוחר. גורל דומה עלול לפקוד הפעם את הבית היהודי, מפלגה לא נוצצת במיוחד. גם אם היא תעבור איכשהו את רף המנדטים הנחוץ לישיבה בכנסת, היא עלולה לשבת באופוזיציה בגלל שני המנדטים שיאבדו לימין עקב הוויתור הנמהר שלה על עוצמה יהודית. תקדים 92' מוכיח שאפילו בזבוז של מנדט אחד עלול לעלות ביוקר לנאמני ארץ ישראל. לכן אין מנוס מחתונה בין הבית היהודי לעוצמה יהודית, בתנאי שהאחרונים יגיעו לחופה עם דרישות נדוניה צנועות. מיד אחרי הבחירות אפשר להתגרש.
