דברי טעם רבים אמר חיים רמון בראיון המרתק ליהודה יפרח שפורסם בסוף השבוע במוסף יומן של 'מקור ראשון'. רמון, כפי שעשה בעת היותו פוליטיקאי פעיל, לא היסס לצאת נגד המחנה של עצמו. כאז כן היום, הציג את עמדותיו בלי עיגולי פינות וללא טיוחים.
בכל הנוגע לענייני פנים רמון קלע בול פגיעה. האיש שהפריד בין ההסתדרות לבריאות ושכונן את הסדרי הרפואה הממלכתית מהטובים בעולם, צודק בכל מילה אודות המחטף השיפוטי של אהרן ברק. חבל שהוא בין היחידים מהשמאל שמוכנים להתבטא בפומבי בעניין הזה. ואולם כשמגיעים הדברים לענייני חוץ וביטחון, רמון שטעה אז, מוסיף לשגות היום.
נתחיל מההתנתקות. רמון טוען ששתל את הרעיון במוחו של שרון שנים לפנים הנסיגה וגאה על חלקו בכך. אבל אז והיום, הוא משלה את עצמו שאם תהיה התנתקות מיו"ש "מצבנו בעולם יהיה משופר לאין ערוך". לדברי רמון, "אריק שרון התקבל באו"ם בכבוד מלכים אחרי ההתנתקות. ברגע שאנחנו יוצאים מהשטחים אין לנו שום מחויבות כלפי הפלסטינים…עבורי הפלסטינים הם האויב ואני רוצה להיפרד מהם". הסיסמא הזו עודנה מפתה אך הבעיה שאינה עומדת במבחן המציאות. הרציונל שלה, כדברי רמון היא ש"הפלסטינים לא מעניינים אותי" – משפט שמרבית הישראלים יחתמו עליו. הבעיה היא שגם אם אנחנו לא מתעניינים בהם, הם כן מתעניינים בנו. מאוד מתעניינים.
לכן, גם כשיצאנו מעזה, הפלסטינים לא בנו בה את "הונג קונג של המזרח התיכון", כפי שחזו רמון ושותפיו, אלא ייסדו את חמאסטן. ובניגוד לדברי רמון, אריק שרון גם לא בדיוק התקבל בכבוד מלכים באו"ם. כלומר לשעה קלה אכן העולם מחא לנו כפיים. אבל מהר מאוד חזרו הלחצים, ההצבעות, הדרישות והגינויים. אירופה שנגדנו הייתה ותוסיף להיות כזו כל עוד לא ניתן לערבים את כל יו"ש ומחצית מירושלים – מתווה שגם על רמון לא מקובל.
כך שההיפרדות שהוא הטיף לה אז ופועל למענה היום הייתה ונשארה מקסם שווא. היא מציאותית בדיוק כמו האפשרות שהפלסטינים יהפכו לשווייצרים. הארץ קטנה והתושבים רבים. עם כל ההבנה לחלומות ה'אנחנו כאן והם שם' (אגב, סיסמא שגנדי הגה בשנות ה-80 והוקע בשל כך על ידי השמאל בתואנה של גזענות), אין ברירה אלא לחיות ביחד.
הראיה האחרת למופרכות ההיפרדות היא פרויקט אחר שרמון דחף בכוח – גדר ההפרדה. בלי להיכנס לוויכוח על מידת יעילותה הביטחונית, הגדר היא עד היום המקרה הראשון והיחיד שהוביל למשפט בינלאומי נגד ראש ממשלה ישראלי. רבים שכחו זאת אך בגלל הגדר נפתחה נגד אריאל שרון תביעה בבית דין בבלגיה. גם בבית הדין הבינלאומי בהאג הפכה הגדר לתיק משפטי ולפלונטר מדיני. לא רמון ולא אחרים צפו אותו.
"ברגע שאנחנו יוצאים מהשטחים אין לנו שום מחויבות כלפי הפלסטינים. בעופרת יצוקה הצעתי לנתק להם את החשמל על כל טיל שנוחת", אמר רמון ליפרח. גם האמירה הזו, המופרחת לאוויר מאז הסכמי אוסלו, לא עמדה במבחן העובדות. המציאות המשפטית-הבינלאומית היא שכל עוד אין הסדר שלום – ורמון מסכים שלא ניתן להגיע להסכם כזה – העולם תופס אותנו כבעלי מחויבות לפלסטינים. ולכן ישראל חשופה משפטית בפורומים בינלאומיים.
רמון בעניין הזה פשוט משלה את עצמו. בעצם הימים האלה מתנהל קרב אדיר, אך שקט, על מעשיה של ישראל בסבבי הלחימה בעזה. הוא מתרחש למרות שנסוגנו מהרצועה עד המילימטר האחרון כפי שרצה רמון. רק מבחינה זו, ההתנתקות היא פיאסקו מדיני.
כך שחיים רמון ראוי להערכה רבה על האומץ הציבורי ועל נכונותו ארוכת השנים ללכת נגד הזרם. אבל, בעוד שבענייני פנים הוא בדרך כלל קולע, בסוגיות חוץ וביטחון הוא לא מעט טועה.
