דו"ח חדש של המרכז למדיניות הגירה ישראלית מפלח את אחוזי הפשיעה בקרב אוכלוסיית המסתננים בארץ. בניגוד למה שלמדנו מדו"חות מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, המתארים את המסתננים כאוכלוסייה מנומסת, בעלת תרבות וערכי מוסר מופתיים, שאינה מעזה אפילו לעשות גרעפס בציבור, מתברר שהמציאות שונה במקצת.
דו"ח ממ"מ מצוטט בוועדות המקבלות החלטות בנוגע למסתננים, ואפילו בבג"ץ בשבתו כפוסל חוקים. אולם יש כשלים מתודיים רבים בדו"ח, ולו לא הייתי בטוחה שהכשלים הללו נפלו בשל חוסר מיומנות, הייתי טוענת חלילה שיד מכוונת הייתה בהם.
למשל, בדו"ח ממ"מ משווים את כלל התיקים שנפתחו בישראל מול אלו שנפתחו נגד מסתננים, אף שעבירות רבות אינן רלוונטיות אליהם, ובהן עבירות בנייה או עבירות מס. מנגד, העובדה המהותית שעצם ההסתננות לארץ היא עבירה נעלמה מעיני עורכי הדו"ח. חבל. העבירות בדו"ח גם מוצבות ברמה שווה – רצח שווה למטרד רעש, אי מתן זכות קדימה מקביל לאונס אלים.
אבל המציאות עצמה חמורה מעיוותים בדו"ח ממ"מ. מהדו"ח של המכון למדיניות הגירה, המסתמך על נתוני המשטרה והלמ"ס, עולה כי אחוזי הפשיעה הגלויה, שבה זהות החשוד ידועה, גבוה פי כמה מבאוכלוסייה הישראלית. לדוגמה, המסתננים עוברים עבירות רכוש פי שלושה יותר מהאוכלוסייה המקומית; עבירות מין פי 4.3; עבירות אלימות ותקיפה – פי 3.5.
אבל המצב חמור פי כמה. ההליך הפלילי מרתיע הרבה אנשים מלפשוע. הבושה שבמעצר, משפט ועונש, אות הקלון של החברה, והעובדה שתיק פלילי במשטרה ימנע מהמורשע להתקבל לעבודה ולמגורים במקומות רבים – מעודדת את האדם הנורמטיבי לסור מרע. אבל האוכלוסייה שאנו עוסקים בה אינה נורמטיבית. חבריה הם גברים צעירים שהאתוס המכונן שלהם הוא הסתננות בלתי חוקית, ואת הנורמות הם מביאים מארצות המוצא שלהם. אם תשוו את נתוני הפשיעה של המסתננים שלנו לאלו של המסתננים לאוסטרליה תגלו שהמצב די דומה. אלו אנשים שאין להם מחויבות לחברה שהסתננו אליה. אין להם משפחה או קהילה מקומית. לכן ההליך הפלילי כמעט אינו שיקול הרתעתי.
לפי יונתן יעקובוביץ', מנהל המרכז למדיניות הגירה ישראלית, כמעט מחצית מכתבי האישום נגד זרים נמחקים, כי הנאשמים נעלמים. איך? דמיינו שהמשטרה מצליחה לשים את ידה על הפושע – בין שתפסה אותו "על חם" ובין שלאחר חקירה, במאמצים כבירים. כשהנידון מובא להארכת מעצרו, בית המשפט משחרר אותו. המשטרה יודעת שהפושע יחמוק וייעלם ולא יתייצב לדיון הבא בעניינו, ושכל מאמציה היו לשווא.
בית המשפט יכול לעצור את החשוד עד תום ההליכים, אם לחשוד יש "חזקת הימלטות". אין ספק שזה המקרה כשעוסקים ברוב המסתננים, אך בית המשפט מזלזל במשטרה ובחברה הישראלית ומשחרר אותם. האפקט הזה מדכא כל כך את המשטרה, שהיא לא טורחת אפילו לעצור מסתננים על פשעים קלים ובינוניים, שאזרח ישראלי היה נעצר בגינם. עכשיו דמיינו איך היה נראה הדו"ח של ממ"מ אילו בית המשפט היה נוהג אחרת.
המסתננים עצמם אינם פראיירים: מקור במשטרה אומר שכשמבקשים מהם את כתובתם, לפני השחרור, כולם אומרים "נווה שאנן 17". הם בזים למערכת, ובצדק, עד כדי כך שהם אפילו לא מתאמצים לשנות את מספר הבית.
המסתננים פושעים פי שלושה מאוכלוסיית הזרים שחיה פה באופן חוקי. כלומר – עצם העובדה שהם שוהים בארץ באופן בלתי חוקי – או אולי העובדה שמלכתחילה לא הפריע להם לעשות מעשה בלתי חוקי כדי לשהות כאן – מעלה את רמת הפשיעה, או מורידה את המחויבות שלהם לחוקי המדינה, או אפילו מעידה על רמת מוסר ירודה.
אני לא אומרת שאל לנו להיות סובלניים למצבם, אבל יש להביט למציאות בעיניים. אם העובדות לא מסתדרות עם השקפת העולם, אולי הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש.
