בשבועות האחרונים הייתי זבוב על הקיר בדיוני המועצה הציבורית למינוי יושב ראש חדש לבית היהודי. כרכזת התוכן בוועדה ישבתי בחדר, ורוב הזמן הצטערתי על שלא כל עם ישראל יושב איתי שם. בעת הדיונים הסוערים, המשברים הרגעיים, הוויכוחים והטענות, בקבוצה מעניינת של 17 נשים ואנשים מגוונים מהציונות הדתית, עלו בי כמה תובנות שחיזקו אותי מאוד וגרמו לי שוב להיות גאה בהיותי בת לציונות הדתית.
א. אני לא מאמינה שיש עוד מפלגה כלשהי במדינת ישראל שקיימה דיון רציני כל כך בשאלה מהי דמות המנהיג הפוליטי שאנחנו רוצים שילדינו יישאו אליו את עיניהם. זה לא דיון אלקטורלי של "איך נמשוך צעירים להצביע למפלגה", אלא דיון מהותי בשאלה מהי הדמות שאנו שואפים שצעירינו יזדהו עמה, עם ערכיה ועם כל מה שהיא מייצגת בחיצוניות ובפנימיות.
ב. בדיונים התברר שהשסעים בציונות הדתית אינם קווים חדים וחותכים, אלא קמורים, מתעגלים וזזים בכל הכיוונים. היו נושאים שבהם דווקא הלכאורה־שמרנים שבחבורה הביעו דעות ליברליות יותר מהלכאורה־לייטים. התחדד בדיונים האלה שליברל אינו לייט, שדוסים אינם (רק) שמרנות וסגירות, שהציונות הדתית באזור חיוג 03 לאו דווקא נגד מגזריות, ושמגזריות אינה הסתגרות או התבדלות אלא שאיפה לנטילת אחריות ולשותפות אמיתית עם כל מגזרי המדינה.
ג. בדיונים לא עלו כמעט שיקולי "רייטינג" במובן הרע של המילה. השאלה לא הייתה איך לפתות את הבוחרים להצביע לבית היהודי, אלא מה הם ערכי היסוד המהותיים שהמפלגה חייבת להיאחז בהם אם היא רוצה להמשיך להיות רלוונטית למי שחרתו על לוח ליבם כיסוד לקיומה של מדינת ישראל את המשולש – תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. היה ברור שקובץ הערכים הבסיסי כבר קיים, ואיתו צריך להתכתב ולמצוא את האדם שידע לבטא אותם באופן אמיתי, כן, טוב וגם המתחדש ביותר. הייתי שמחה לדעת שבכל המפלגות השיקולים המנחים בהרכבת הרשימה לכנסת ובכתיבת המצע הם ערכיים ברמה הזאת, ולא רק רייטינגיים.
ד. בדיונים האלה חיפשו אמת. אדם אמיתי, דיבור אמיתי, עומק ועוגן. התקינות הפוליטית והפופולריות נדחקו למקומות הנמוכים יותר. הכינוי "פוליטיקאי" אינו עלבון, ואנחנו צריכים כאלה כדי לפעול בעולם האמיתי ולהביא את הערכים שלנו לידי ביטוי מעשי, אבל לא היה לרגע ספק שיכולות פוליטיות, כישרון רטורי וקסם אישי אינם המפתח הראשי להצלחת היושב ראש והמפלגה כולה. כי יש לציונות הדתית שורשים ערכיים עמוקים וחזקים שאפשר לבנות עליהם בניינים גבוהים, אך צריך לחזור ולהישען עליהם. קצנו בגימיקים ובידוענים כחזות הכול.
ה. הציבור נתפס בעיני חברי הוועדה לא כמאגר בוחרים שצריך למשוך אל הקלפי, אלא כהצדקה לקיום הבית היהודי. המפלגה היא כלי בידי הציבור ולא להפך. הדיבור היה מכבד, וראה לנגד עיניו בני אדם חכמים, בעלי דעה, מגוונים ובעלי מחשבה עצמאית, ולא קבוצת מיקוד שצריך לבדוק איזה מסר יעבוד עליה ואיזה ירחיק אותה.
ו. ואולי התובנה שנאמרה יותר פעמים מכל אחת אחרת הייתה שכוכבים יש בשמיים, ואנחנו פה למטה לא מחפשים כוכב עולה שיוביל אותנו אל הניצחון. הציונות הדתית על מוסדותיה, צעיריה, ותיקיה וגווניה, חזקה בפעילותה בכל תחומי החיים והעשייה של מדינת ישראל, מתוך תחושת אחריות עמוקה. יש לנו מה למכור, וזו סחורה משובחת שלא צריך להתייפייף כדי שירצו לקנות אותה. אנחנו צריכים אנשים ישרים, ערכיים, מעשיים, מוכשרים ומעמיקים, שיביאו את ערכי הציונות הדתית אל תוך המרחב הפוליטי, ויהפכו אותה לכלי עבודה מעשי להצמחת מדינת ישראל. ויש לנו אנשים כאלה, רבים. למען האמת, ציבור שלם.
יצאתי אופטימית ומלאת אמונה שמפלגת הבית של הציונות הדתית והמסורתית יוצאת לדרך חדשה. אולי בלי תרועות ג'ינגלים קצביים ורקע נוצץ (גם הם בוודאי יגיעו), אבל עם הרבה עוצמה. אני רק ממש מצטערת שלא צילמתי כל רגע ורגע ממה שקרה שם בחדר. אתם יודעים, בשביל ההיסטוריה.
