בידיעה שפורסמה לאחרונה במקור ראשון התבשרו קוראי העיתון שהתנועה הליברלית החדשה דירגה את ח"כ שרן השכל (הליכוד) במקום הראשון במדד החירות, ואילו ח"כ איציק שמולי (העבודה) דורג במקום האחרון. כותבי המדד לא השאירו מקום לאי הבנה בשאלה מהי החירות שהם מתייחסים אליה: כזו המקדמת את "ערכי חופש הפרט והשוק החופשי". ההגדרה הזו מבהירה שהעמדה שהם מקדמים אינה נוגעת רק לשאלה איזו שיטה כלכלית יעילה יותר או עוזרת לחלשים טוב יותר, אלא איזו דרך מקדמת את המאמינים ב"ערכי השוק החופשי" אל מול המאמינים בערכים כמו ערבות הדדית, צדק ושוויון.
כדי להבין מהם "ערכי השוק החופשי" ועל איזה "חופש פרט" מדובר, כדאי לבחון אילו הצעות חוק הביאו את כותבי הדו"ח לדרג את הח"כים כפי שדירגו. בין החוקים שחוקק ח"כ שמולי בכנסת אפשר למנות את החוק למתן מענקי חימום לקשישים מיעוטי יכולת, חוק המחייב מעסיק של מאבטח להעמיד לרשותו עמדה המספקת הגנה מגשם ומשמש, חוק האוסר לנתק בתים ממים אלא בהוראת בית משפט וחוק, וחוק לשילוב בעלי מוגבלויות בשירות המדינה.
על ח"כ השכל, שדורגה כאמור במקום הראשון, נכתב שהיא "תופסת את המקום הזה בין השאר בגלל מאבקיה להורדת יוקר המחייה על ידי ביטול כוח הכפייה של המועצות החקלאיות, ולבחינה מחדש של מדיניות ההפללה המוחלטת על קנאביס".
ההשוואה הקצרה הזו מראה עד כמה ריקה ורזה הגדרת החירות של עורכי המדד ומהם באמת "ערכי השוק החופשי". כל אחד ישפוט בעצמו אם הוא מעוניין לחיות בחברה שהמעסיקים בה אינם נותנים תנאים אנושיים בסיסיים לעובדים שלהם, והמדינה נמנעת מלכפות זאת עליהם בשם קדושת ערכי השוק החופשי, או שהיא מתערבת בעוול הזה בשם צלם הא־לוהים של העובד ושל כולנו. כל אחת תחליט אם היא מעדיפה לחיות במדינה שבה תאגיד יכול להחליט, משיקולים עסקיים, שהוא מנתק משפחה ממים בלי שום פיקוח וביקורת, או במדינה שבה הסמכות הזאת ניתנת בידי גורם חיצוני ואובייקטיבי. על כולנו מוטל לבדוק איזו מהדרכים הולמת יותר את את המסורת והדרך היהודיים והציוניים שהתחנכנו עליהם.
