בקעת הירדן הפכה בשנים האחרונות לשטיח אדום הפרוש לרגליהם של נבחרי ציבור המבקשים לבסס עצמם כמגיני גבולה המזרחי של מדינת ישראל. שמעתי הצהרות על היותה של הבקעה נכס אסטרטגי, על החשיבות שבשמירה על החקלאות וההתיישבות בה, צפיתי ברשתות החברתיות מתמלאות בסרטי סיסמאות ופוסטים מעוררי גאווה. אך אל מול התמונה המשתקפת מבעד לסיסמאות השחוקות – מציאות עגומה.
בחודשים האחרונים הפכה בקעת הירדן לזירת קרב של ממש: גניבות של ציוד חקלאי, פריצות ליישובים ואף ניסיון להבריח אמצעי לחימה. אל מול התופעה הקשה והמתמשכת עומדים תושבים נחושים, חלוצים וניידת משטרה אחת. בין מציאות זו להצהרות הרבות הנשמעות על פסגת הסרטבה אין שום קשר.
לישראל מספר גבולות: בדרום, בצפון, במזרח ובמערב. כידוע, גבול ישראל עם ירדן מכונה כ"גבול השקט" ומכאן הוא הינו הגבול היחידי שאינו זוכה לטיפול ראוי מצד מערכת הביטחון: סיורים, מצלמות, גידור, תיחום ועוד.
אולם המציאות השתנתה. היום אנו חשופים לאירועים מידי שבוע בהם פלשתינים מאזורי יריחו חוצים את הכביש, כי כאמור, אין אכיפה ואין גידור, ומגיעים אל לב המושבים. גונבים, בוזזים, משחיתים את שטח החקלאי של המושבים. הנזק הכספי המצטבר מגיע למיליוני שקלים. בימים האחרונים אנו עדים לעליית מדרגה מצד שכנינו.
זה עוד ייגמר במחיר חיי אדם.
אני קורא לממשלת ישראל ולמערכת הביטחון לעשות מעשה היום ולא מחר. תושבי בקעת הירדן הם החזקים שאני מכיר ואנו נמצאים במלחמה יום יומית על הבית. למלחמה הזו צריכים להצטרף נבחרי ציבור ופוליטיקאים מעונבים המגיעים לסיור לבקעה, מבטיחים הבטחות ולבסוף אנו נשארים עם אכזבות. דומה כי חקלאי ישראל חשופים לבדם בצריח. במערכת הבחירות הקרובה אני מבקש מכם בשם כל תושבי בקעת הירדן, כשתגיעו לבקר, להצטלם ולהגיד את המילים הנכונות, תתכוונו לכך גם במעשים.
משה סמילנסקי אמר – "אם חקלאות כאן – מולדת כאן". ראוי שמדינת ישראל תפנים בשנת 2019 את האמרה הוותיקה הזו, ותפעל ליישומה המלא. האפשרות לקיים חיים חקלאיים בטוחים, כמו גם אבטחת רכושם וביטחונם האישי של כלל העוסקים בחקלאות, הם אינטרס ישראלי ראשון במעלה. כל פגיעה בחקלאים היא פגיעה מתמשכת וזוחלת בחוסננו הלאומי.
