החלום הכי גדול של נתניהו בימים האלה הוא הכנסת הרב רפי פרץ וח"כ בצלאל סמוטריץ לחדר אחד, לנעול אותם ולא לתת להם לצאת עד שיסכימו על ריצה משותפת + עוצמה יהודית + אלי ישי. ביום שלישי החלום התגשם, בחלקו. השניים נכנסו באישון ליל לחדר בבית מלון בים המלח, יחד עם צוותי המשא ומתן שלהם, אך יצאו אחרי שעה וחצי ללא הסכמות או התקדמות ראויה לציון. מפלגות הציונות הדתית הגיעו הכי נמוך שאפשר, הסקרים לא מנבאים להן טובות, הבוחרים בורחים והם מתקוטטים על הערכה וערכים.
ראש הממשלה לא ממש חושק במיכאל בן־ארי או באיתמר בן־גביר בכנסת הבאה, ואין לו סנטימנטים לציונות הדתית (כמו שנוטים ח"כים מסוימים בבית היהודי לחשוב), החישוב הוא תועלתני קר – הוא רוצה את המנדטים שלהם שימליצו עליו להרכבת הממשלה. נתניהו רואה בסקרים שהליכוד עורך, כי אם הבית היהודי ושותפותיו מימין לא מתאחדים – לא פחות משישה־שבעה מנדטים נשארים מחוץ לכנסת. מנדטים שלהערכתו עשויים להפיל את הממשלה שלו במהירות.
עשרה ימי דיונים בין צוותי המשא ומתן ובין היו"רים לבין עצמם הבהירו שהבית היהודי עדיין נזכר בנוסטלגיה בימיו עם בנט ולא מוכן לסגת מהדרישה לבכורה, ואילו סמוטריץ מתקשה לחזור למפלגה שלו בלי חלק שווה מהעוגה לפחות, ובצדק. סמוטריץ ואורית סטרוק מביאים איתם קבלות של עשייה בהתיישבות, אז בבית היהודי השלימו את הקאסט עם רב נערץ ועם עיתונאית מהמגזר כדי להרים עוד קצת את שוויים במו"מ.
ומי בחש בקלחת הדיונים בימים האחרונים? מהבית היהודי: ניר אורבך, ניסן סלומינסקי, יובל צור וגם מוטי יוגב מבחוץ. באיחוד הלאומי היו אלה אביחי בוארון, ישראל זעירא והח"כ לעתיד אופיר סופר. שריה דמסקי, שעבד עם אורי אריאל, נמצא אף הוא מאחורי הקלעים. ביום שלישי האחרון הצטרף למסע הלחצים על היו"רים מנכ"ל "מפעלות הציונות הדתית" צבי צויבל. על שמו רשומה הכניסה של השניים לחדר, מימוש חזונו של נתניהו, אך ללא הועיל.
אם המשא ומתן בין שני שותפים טבעיים נמשך זמן רב כל־כך, וגם הם יחד לא עוברים את אחוז החסימה – נכנס הפיל שבחדר, ועוצמה יהודית נדרש להיכנס למשחק. נתניהו ובנט, שמייעצים בחדרי חדרים לבית היהודי להכניס אותם לשותפות, מביעים סלידה כאשר מציעים להם לעשות את אותו הדבר בדיוק. צביעות, כבר אמרנו? הדרך היחידה ללכת עם עוצמה יהודית ולהרגיש בלי זה לסגור איתם בלוק טכני על אותו פתק אבל בקמפיינים נפרדים, כשברור שב־10 באפריל הדרכים נפרדות.
"והיה מחננו טהור?" רעם קולו של נתניהו בתדרוך לעיתונאים דתיים השבוע. "לא יהיה להם בכלל מחנה!" השלים את האיום. אז מה? נתניהו מסתכל דרך החור של הקלפי על קופת המנדטים שלו שצריכה להתמלא. אני מוכנה להמר שאם הבית היהודי והאיחוד הלאומי יחד עם אלי ישי יציגו סוף סוף מחנה שלם ומגוון, עם דרך וערכים, הם ימשכו חזרה מבנט את המנדטים שהלכו לאיבוד, ויעמדו ביום הבוחר עם חמישה מנדטים לפחות. זה צריך להיות היעד ולא פשרות שיפגעו בלגיטימיות של הבית היהודי לטווח הרחוק.
בנט ושקד למעשה אמרו שהם עוזבים את הבית היהודי כדי להביא מצביעים אחרים, אבל קראו בשבוע האחרון פעמיים לציונות הדתית לראות בהם "בית שני". למעשה הם הכריזו על סכסוך גירושין בנוגע למשמורת על הילדים, נקרא להם: גבעת־שמואל, פתח־תקווה ורעננה. בבית היהודי, בהתנהלות נכונה כשהרב פרץ בראש וסמוטריץ, סטרוק ויפעת ארליך בכנפיו, הם יכולים לתת פייט לא רע – אם רק יתחילו לעבוד. ואז אולי יתגשם חזונו של יו"ר הימין החדש (בחלקו) ויחד יביאו שתי המפלגות 12 מנדטים ולא רק שבעה.
בימין החדש אופטימיים יותר, הסקרים שלהם מנבאים בסוף התהליך לא פחות מ־10 מנדטים. ביום רביעי מתכוון בנט כהצהרת כוונות להציג לא פחות מ־20 מועמדים ברשימה שלו לכנסת, כשהוא עושה חישוב פשוט (לכאורה): 12 מנדטים + חוק נורבגי מלא = לפחות 17 מנדטים בפנים. בקדנציה הקודמת הוא הצליח בשבתו כיו"ר הבית היהודי להעביר בהוראת שעה קיזוז נורבגי רק על שר אחד, הפעם הוא לא מתכוון לוותר על החוק במלואו. אגב, זה ישחק נהדר גם לבית היהודי ולחברי הכנסת שיידחקו אחורה בהרכבת הרשימה המאוחדת.
ולמרות תסריטי האימה וחלומות הבלהה של נתניהו, כל סקר שעורכת כל מפלגה בשבוע האחרון מבהיר שגם אם הציונות הדתית נשארת בחוץ, מצב הגושים נותר עם יותר מ־61 לימין ו־45 ומטה בלבד לשמאל (בלי הערבים). ככה לא מחליפים ממשלה או את נתניהו, גם אהוד ברק הודה בזה השבוע. בבית היהודי ובאיחוד הלאומי פשוט צריכים לשאול את עצמם, מה שבנט כבר החליט מזמן, האם הם רוצים להניח יד על ההגה או לעמוד בהפגנות מחוץ לכנסת?
