ערב ראש השנה תשע"ט החלו להתפרסם פרטים על מגעים לאיחוד בין גנץ, לפיד ויעלון. פגישות של כל השלושה החלו לדלוף לתקשורת, בכוונת מכוון או שלא, ותרחישי המפץ הפוליטי במרכז החלו לככב במהדורות החדשות ובזירת הציוצים של בעלי הדעה בישראל: הטוויטר. למחרת החג שאלתי את יו"ר יש עתיד אם נכונות השמועות על איחוד קרב ובא, ונעניתי בתשובה הבאה: "אני מדבר עם כולם, אבל זה ספקולטיבי לגמרי".
חצי שנה אחרי כן התקדמו המגעים הספקולטיביים לכדי תוצר כמעט מלא – איחוד גנץ־יעלון, כשלפיד עדיין מחזיק באותה תשובה. כלומר מגעים יש, איחוד מבחינתו ממש לא בטוח. גם בצד של גנץ־יעלון נותנים לאיחוד סיכוי של פחות מ־50%, למרות הסקרים שקוראים לשלושה להתאחד ומבטיחים להם ניצחון ביום הבוחר. נכון לכתיבת שורות אלו המפלגות ירוצו בנפרד ולא ינצחו את הליכוד, אך יום הגשת הרשימות יכריע – האם כדי לנצח יוכל כל אחד מהשחקנים לבלוע מעט מן האגו למען הטוב המשותף (באנגלית זה נשמע יותר טוב).
מה הנדוניה של כל מפלגה? גנץ מביא איתו למערכת הפוליטית רמטכ"ל לשעבר יפה בלורית, סוללה של יועצים ורשימה מגוונת, הרבה בזכות התוספות של יעלון. הבית האידיאולוגי של גנץ־יעלון נראה רעוע. האם הם יועז הנדל או מיכאל ביטון? במטה ממשיכים להסביר שהפערים לא כל־כך עמוקים ושהבסיס הרעיוני הוא המצע של יגאל אלון: ירושלים מאוחדת, בקעת הירדן והגולן ואי־קיום מו"מ על חזרה לגבולות 67'.
הם טוענים גם ל"פרגמטיות", אך מתקשים להסביר איך יתנהלו מול דרישה אמריקנית לפינוי יישובים או מול האיום הביטחוני הגדול הבא. תשאלו את בנט, שדר בכפיפה אחת עם סמוטריץ ויוגב ומגוון של דעות בנושא מצומצם של דת ומדינה – פיקניק זה לא. בינתיים אין עדיין הסכם חתום בין המפלגות ויעלון מקפיד להציג את עצמו כעומד בראש מפלגת תל"ם ולא כחבר בחוסן לישראל, מה שמלמד על חשדנות בסיסית שעדיין נמצאת שם כלפי השותף החדש.
השותף הפוטנציאלי השלישי, לפיד, לא יכול להרשות לעצמו לוותר על מה שלמד בבית אבא לטובת קדנציה אחת מוטלת בספק או אפשרות לקדנציה קצרה מאוד של נתניהו. הוא, שישב לצידו של טומי לפיד ז"ל, בימי הגסיסה של שינוי, בנה את יש עתיד בדיוק הפוך מ"מפלגת מרכז" סטנדרטית: עשרות סניפים ברחבי הארץ, אלפי מתנדבים, מצע מדוקדק של מפלגת מרכז ותקנון שלא מבייש דת אדוקה. בזמן שהמערכת הפוליטית כבר הייתה בטוחה שתחגוג על גופת יש עתיד בקדנציה האחרונה, לפיד הוכיח שהוא פה לטווח הרחוק.
שתי שחקניות אחרות המשחרות לפתחו של גנץ הן אורלי לוי־אבקסיס ועדינה בר־שלום. לוי־אבקסיס שברה השבוע את הכלים והודיעה שהמגעים הובילו לפיצוץ, אבל בפועל אין לה כל חלופה אחרת ואם לא תתגמש היא תראה את הכנסת הבאה מבחוץ. בר־שלום מנסה להעלות את קרנה בפני גנץ בצורה אחרת – היא נפגשת עם מפלגת המרכז המתחרה – יאיר לפיד. הבת של הרב עובדיה יוסף לא יכולה להרשות לעצמה לשבת יחד עם הבן של טומי לפיד ולא יעזרו שיקולי רייטינג, כי יש לה ילדים או נכדים לחתן. אבל היא כן יכולה לשבת איתו בבית קפה תל־אביבי השבוע למטרות יח"צ, אולי בניסיון להעלות את קרנה מול גנץ ולחתום.
כמו במפלגות הציונות הדתית כך במפלגות המרכז־שמאל: גם שם כוחות פועלים נגד איחוד הרשימות, וגם שם הבכירים כבר נלחמים על התפקיד שיקבלו בממשלה הבאה. החלה עוד לא נאפתה, אבל יש כבר מי שמברכים עליה, בוצעים אותה ומחלקים את החתיכות סביב השולחן. ההיגיון בשני המקרים זהה: אם וכאשר האיחוד יקרה, הוא יבוא על חשבון הבאים בתור ברשימה לקבל תפקיד, ולכן אסור שיקרה גם במחיר של איבוד השלטון במקרה אחד או הישארות מחוץ לכנסת במקרה אחר.
גורמים המעורים במגעים בין חוסן לישראל לבין יש עתיד מסבירים שמשה יעלון הוא זה שמפריע לאיחוד בין המפלגות, כי הוא עושה את החשבון כך: לפיד וגנץ מקום ראשון ושני (או הפוך, רוטציה וכו'), אחריהם גבי אשכנזי שממשיכים ללחוץ עליו להיכנס, ורק אז במקום הרביעי עם הסתברות גבוהה לתיק איכות הסביבה נמצא הוא. בסביבת יעלון אומרים שהמטרה היא החלפת השלטון בעזרת הניסיון הפוליטי שלו, ואגו נמצא פחות ברשימת המרכיבים שלו להשגת המטרה.
אבל אפשר רק להניח שלא בשביל זה חיכה שר הביטחון לשעבר מחוץ למערכת שנתיים, הצטרף למפלגה שלא ברור מה הדי־אן־איי האידיאולוגי שלה ואף נדרש לוותר על ההנהגה לטובת טירון פוליטי. ולא רק הוא במצוקה נוכח האיחוד הכפוי על ידי מהדורות החדשות. גנץ לא מעוניין בשחרור הובלת המפלגה כי החרדים מקבלים אותו טוב יותר וגם הציבור, ואילו לפיד, כך מעידים עליו, הוא לא ממש טיפוס של מספר שתיים. נקרא לכל העניינים האלה בשם הלא מפתיע: מאבקי אגו שלא יאפשרו איחוד מנצח.
בהינתן מצב האפס הזה, כל השחקנים מחכים במגרש לשובר השוויון הבא: החלטת היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה. הבעיה היא שנתניהו מחכה גם הוא שזה יקרה והתכונן לכך היטב. הסיכויים שהמהלך הזה יבריח ממנו מצביעים קלוש, וגדולים יותר הסיכויים לתמיכה גוברת סביב הסיסמה "השמאל/משפטנים/תקשורת מנסים לסכל אותי, אל תיתנו לזה יד. הצביעו נתניהו". גם מפלגות הימין יעמדו לצידו ביום שאחרי, מבטיחים שם. אפילו כחלון אביר מערכת המשפט לא יעז להיות האיש שחתום על הפלת ממשלת הימין.
