זה קרה בכ"ח באייר תשע"ה, מאי 2015, זמן קצר לאחר השבעת הממשלה ה־34. איילת שקד נכנסה לתפקיד שרת המשפטים, ו'הפורום המשפטי למען ישראל' הגיש לה הצעה לנייר עבודה. כשחושבים על תפקיד שר המשפטים האסוציאציה הראשונה היא מינויים, אולם לא פחות חשובות מהמינויים הן הרפורמות המבניות במערכת, אלו שאמורות להפוך אותה לשמרנית יותר ומאוזנת יותר. המסמך ריכז את הרפורמות הנחוצות לדעת משפטני הפורום, וסוף כהונת הממשלה הוא הזדמנות מעניינת לשחזר את הרשימה ולבחון מה ממנה השיגה שקד. אמנם אין מדובר במסמך המייצג הבטחת בחירות מצידה, ובכל זאת הוא עשוי לתת קריאת כיוון.
הפרק הראשון במסמך עוסק במוסד היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות, ומציע לבטל את מונופול היועמ"ש על ייצוג הממשלה בערכאות. הממשלה תוכל לשכור את שירותיו של עורך דין חיצוני כשהיועמ"ש מסרב לייצגה. סמכויות היועמ"ש אינן מעוגנות בחוק אלא מבוססות על דו"ח שמגר ותקדימים משפטיים. היועמ"ש אמנם מתעקש שהוא המוסמך הבלעדי לייצוג הממשלה, אך בשל דרישתה של שקד מחסום הייצוג הבלעדי נפרץ בפועל, כפי שאכן קרה בחוק ההסדרה. שקד גם הנהיגה פרקטיקה חדשה ביחס לתשובות המדינה לעתירות נגדה: כל תשובות המדינה לבג"ץ שבהן שר המשפטים משיב, חייבות לקבל את אישורה.
ההצעה השנייה ממליצה לפצל את סמכות היועץ המשפטי לממשלה ליועמ"ש ולתובע כללי: פרקליט המדינה יהיה התובע הכללי וייבחר כמו שנבחר היום היועמ"ש, ואילו היועמ"ש יהיה היועץ המשפטי לממשלה ולראש הממשלה במשרת אמון. זה לא קרה.
הצעה שלישית ביקשה להעביר את הטיפול בפרקליט שסרח לידי נציבת הפיקוח על הפרקליטות. שקד הובילה את חקיקת חוק נציבות הביקורת על הפרקליטות. טיפול בתלונות פרטניות עבר לידיה של הנציבות, שקיומה עוגן כעת לראשונה בחקיקה ראשית. עד עכשיו הנציבות התקיימה באופן מצומצם בזכות מתווה ממשלתי רך וחסר שיניים.
הצעה רביעית צידדה בהחזרת תקן משנה ליועמ"ש לענייני משפט עברי, כפי שהיה בעבר. התקן לא חזר, אך נרשמה התקדמות בהיבטים אחרים: חוק יסודות המשפט תוקן והוכנסה בו לראשונה החובה לדון במקרים מסוימים על פי המשפט העברי (2018). ד"ר הילה בן־אליהו מונתה כיועצת מיוחדת לענייני המשפט העברי בבית המשפט העליון.
הפרק הבא במסמך עסק ביועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. הפורום הציע לאשר את ההצעה לקציבת כהונת היועצים, שהונחה כבר ב־2012, בנימוק שיועצים רבים מתפקדים כמסמר ללא ראש, ואין מנגנון שירסנם.
הוצעה גם רפורמה בדרך מינוי היועמ"שים של המשרדים: עד היום מינתה אותם ועדת מכרזים שנשלטה באופן בלעדי בידי היועמ"ש, והחוק ביקש להעביר את הסמכות לוועדת איתור שבה כוחו של היועמ"ש ישווה לזה של שר המשפטים.
בפועל, החלטת הממשלה שהובילה שקד הגבילה את תקופת הכהונה של המשנים ליועץ המשפטי לממשלה לשש שנים (במקום שמונה). הצעת החוק בעניין מינוי היועמ"שים למשרדי הממשלה זכתה לתמיכת ועדת השרים ואף עברה בקריאה ראשונה, אולם הדיונים לקראת קריאה שנייה ושלישית נתקלו בהתנגדות סיעת כולנו, והבחירות שהוקדמו לא הותירו זמן לסיום מלאכת החקיקה.
הפרק השלישי עסק בסמכויות בג"ץ. הוצע לחוקק פסקת התגברות: הכנסת תוכל לחוקק מחדש חוק שבוטל בבג"ץ, ברוב של 61 ח"כים ולתקופה מוגבלת של ארבע שנים. מי שהוביל את המהלך היה שר החינוך נפתלי בנט, ואילו שקד השקיעה את מאמציה בקידום חוק יסוד החקיקה. במסגרת חוק זה בג"ץ יוגבל בביקורת שיפוטית ביחס לחוקי יסוד ויקבל הסמכה לפסילת חוקים ברוב מיוחד, ובמקרים מסוימים בתמורה לקביעת מנגנון התגברות הקובע כי המילה האחרונה בנושא נתונה לכנסת. חוק יסוד החקיקה נדון בוועדות ובשיח הציבורי, אך לא הגיע לחקיקה בכנסת בגלל התנגדות כולנו.
הפרק הרביעי הציע לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך שבמקום שלושה שופטים מכהנים מבית המשפט העליון, יכהנו שופט עליון בדימוס ועוד שני משפטנים מהאקדמיה – את האחד תבחר האופוזיציה והשני הקואליציה. עוד הוצע שההצבעה בוועדה תהיה חשאית, שתהיה חובת ניהול פרוטוקולים ופרסומם לציבור בתוך 45 יום, ושהמערכת תוציא שופטים לא ראויים תוך הגעה להסדר פרישה מתאים. אך הרכב הוועדה למינוי שופטים לא שונה, והוועדה מפרסמת פרוטוקולים תמציתיים שלא מלמדים הרבה על חילוקי הדעות בתוכה. מה שכן, הוועדה הצליחה לסכם עם האוצר על הסדרי פרישה לשופטים לא מתאימים.
לצד זה חייבים לציין את הישגיה של שקד: בחירת 334 שופטים בכלל הערכאות (מתוך 800), כולל 6 מתוך 15 שופטי בית המשפט העליון.
מתחת לרדאר
הפרק השישי עוסק בהתיישבות ובזהות יהודית. המלצה ראשונה: החלטת ממשלה לאישור מסקנות דו"ח השופט אדמונד לוי להסדרת ההתיישבות הלא מוכרת ביו"ש. זה לא קרה, אולם מרכיבים מרכזיים מהדו"ח בהחלט הפכו למדיניות. הראשון הוא העברת הדיון בסכסוכי הקרקעות לבית המשפט המחוזי. זהו שינוי דרמטי ששקד העבירה מתחת לרדאר. בנוסף היא פעלה להסדרת מכלול המקרקעין במזרח ירושלים לשם רישומן. כך היה גם בנגב המערבי ובגוש עציון.
המלצה נוספת נגעה ל"חוק ההסדרה, שיפתור את רוב בעיות המאחזים והרחבות היישובים אשר הוקמו בתום לב על אדמות נפקדים בדרך של פיצוי". החוק עבר, אך הוקפא בהשתדלות היועמ"ש ובמצוות בג"ץ עד להכרעה בעתירות נגדו.
הומלץ להעביר גם את "חוק הנורמות", שלפיו כל חוק שאישרה הכנסת יחוקק באזור באמצעות צו בנוסח זהה בתוך 45 ימים ממועד פרסומו. החוק לא עבר, אולם מאמצי השרים יריב לוין ושקד הובילו להנחיה לשרים להוסיף לכל הצעת חוק המגיעה לוועדת השרים התייחסות לתחולת החוק על יו"ש. עוד הוצע שפרקליטות המדינה לא תציג עמדתה בבג"ץ בעתירה הנוגעת להתיישבות ביו"ש בטרם תציג אותה לשרת המשפטים ולמזכיר הממשלה. המערכת מיישרת קו עם ההנחיה. הומלץ גם על פיצוי ללא הוכחת נזק במסגרת חוק החרם. ההצעת החוק קיימת, אולם טרם הגיעה להצבעה.
רפורמה נוספת ששקד גנזה היא "תיקון 39" לחוק לשכת עורכי הדין. התיקון היה אמור לאזן את הכוח הרב שיש ללשכה: להעביר את בחינות ההסמכה לאחריות משרד המשפטים, להפריד את ועדת האתיקה מהלשכה, להוריד נציג בוועדה למינוי שופטים ועוד. זה לא קרה מכיוון ששקד העדיפה לשתף פעולה עם הלשכה לשם הגברת כוחה בוועדה למינוי השופטים.
רפורמות גדולות ששקד חתומה עליהן מצויות גם בתחומים אזרחיים: בסדר הדין האזרחי, בטיפול בחדלי פירעון ובפושטי רגל, החוק להפללת צרכני זנות ועוד. בתחום ההגנה על זכויות חשודים ונאשמים הובילה השרה את רפורמת הליך הוגן. כך גם בתקנות הבקעה, שחייבו את הפלסטינים התובעים את מעסיקיהם החקלאים להפקיד ערובה למקרה שיפסידו במשפט.
כהונת שקד התאפיינה בשינוי ניכר של השיח המשפטי, לרבות חוק הלאום, שאמנם אינו יוזמה של משרד המשפטים אך לשקד הייתה תרומה גדולה בחקיקתו. בהשוואה לכל שר משפטים, מדובר בכברת דרך מרשימה לקדנציה אחת. 
