"הרבה שנים יכולנו להאשים את הממשלה, לכעוס ולרטון למה הדברים לא מתקדמים. אבל זהו. הנה התקציבים, הנה הפרויקטים, הנה המכרזים. עכשיו זו יכולה להיות שעתנו היפה". במילים אלו בחר רוביק דנילוביץ, ראש עיריית באר־שבע, לסיים את דבריו בכנס שהתקיים בשבוע החולף בבירת הנגב לקראת הקמת קריית התקשוב של צה"ל בצפון העיר. באולם ישבו כ־300 אנשי עסקים וספקים דרומיים ממקצועות רלוונטיים להקמתה ותפעולה של הקריה החדשה. כחמישה מיליארד שקלים עומדים להיות מושקעים בהקמת הקריה החדשה, שתכלול 180 אלף מטרים בנויים. לפחות עשרה אחוזים מעלות הקמת הפרויקט מוקצים לטובת הספקים במרחב הנגב. "האינטרס של כולנו הוא שהכסף יישאר כאן", אמר דנילוביץ. "חשוב לנו שדווקא אתם, שמעסיקים משפחות רבות שחיות כאן, יוצרות כאן ומהוות חלק ממנוע הצמיחה של באר־שבע והנגב – תזכו בעבודות. תהיו הכי טובים, ותילחמו על כל עבודה שתצא מכאן".
כ־5,000 חיילים עתידים לשרת בקריית התקשוב הדיגיטלית, שתוקם בסמוך לפארק ההייטק גב־ים ולאוניברסיטת בן־גוריון. בניית הקריה היא הפעימה השנייה במהלך הגדול של העברת מחנות צה"ל לנגב. קדמה לה הקמת קריית ההדרכה, עיר הבה"דים בצומת הנגב, שאוכלסה לפני כשלוש שנים. בניגוד לכנסים שקדמו להקמת קריית ההדרכה, הבשורות הכלכליות שמובטחות עכשיו לנגב לקראת הקמת קריית התקשוב, כבר יכולות להיבחן על רקע הבשורות שסיפקה ומספקת לאזור קריית ההדרכה. על פי הנתונים שמסר בכנס איציק כהן, ראש מִנהל המעבר דרומה במשרד הביטחון, עשרה מתוך 18 הקבלנים הגדולים שבנו את קריית ההדרכה היו מהנגב. למעלה מ־57% מההתקשרויות של הזכיין שהקים את הקריה היו עם עסקים מהדרום, התקשרויות שהשאירו כמיליארד שקלים בנגב. כאלף עובדים הועסקו מדי יום בהקמת הקריה, רבים מהם מאזור הדרום. כיום עובדים בקריה כ־500 אזרחים בתחומים שונים. 226 מהם מדימונה, 132 מירוחם, ויותר ממאה מבאר־שבע. בניגוד למפעלי תעשייה, קריית ההדרכה היא עוגן תעסוקתי יציב שאינו מאוים בסכנת סגירה.
אבל מעבר לקבלנים, אנשי העסקים והעובדים שנהנו ונהנים ישירות מקריית ההדרכה, לקריה היו מעגלי השפעה רחבים יותר. שתי החלטות ממשלה מיוחדות הקציבו 2.5 מיליארד שקלים לחיזוק יישובים בנגב לקראת אכלוס הקריה. בזכות קריית ההדרכה הוכפלו נתיבים בכביש ארבעים, וזורז המהלך של הפיכת מועצת רמת־חובב המזהמת למועצה ירוקה וסביבתית.
גם קריית התקשוב צפויה להקרין סביבה על בירת הנגב. הקריה הטכנולוגית, שתכלול בית ספר להדרכת מקצועות תקשורת ומחשבים, מתוכננת ליצור חיבורים עם הסביבה האקדמית של אוניברסיטת בן־גוריון ועם הסביבה העסקית של פארק ההייטק. מרכז הכנסים והמורשת ומבנה ההכשרות שייבנו בקריה עתידים לשמש גם את החברה האזרחית.
אחרי קריית התקשוב, שצפויה להתחיל להתאכלס בסוף 2022, תגיע הפעימה השלישית והגדולה במהלך: הקמת קריית המודיעין ליד מחלף שוקת. בהקמת קריית המודיעין, שצפויה להתפרס על 350 אלף מטרים רבועים, עומדים להיות מושקעים למעלה מ־20 מיליארד שקלים, פי ארבעה מעלות הקמתה של קריית התקשוב. מטבע הדברים, גם ההשפעות הכלכליות על הנגב יהיו בהתאם.
בעוד כחמש שנים, כשיסתיים כל המהלך של העברת הבסיסים דרומה, כולם ירוויחו. הנגב ירוויח שיפור תשתיות ותוספת תעסוקה, צה"ל ירוויח בסיסים מתקדמים, ובמרכז הארץ, בשטחי הבסיסים המפונים, יתפנה מקום ל־50 אלף יחידות דיור חדשות. מי שלמרות פיתוח הנגב וקירובו למרכז יתעקש להמשיך להצטופף במגדלים במרכז הארץ, יוכל לעשות גם את זה.
קל להטיף
דו־שיח מעניין התפתח במושב הפתיחה של כנס הנגב לשלום הילד, שהתקיים ביום שלישי באוניברסיטת בן־גוריון בבאר־שבע. תחת הכותרת "רשויות מקומיות עם חורים בכיסים", נדרשו ראשי הרשויות של חולון, בית־שמש, ירוחם ורהט לשאלת המחסור בתקציבים בכל הקשור לילדים ונוער. בפתח המושב הוצג נתון שלפיו 7% מתלמידי אופקים זוכים להקלות במבחנים, לעומת 24% מתלמידי עומר. ההסבר שניתן לכך הוא שרשויות עניות כמו אופקים אינן מסוגלות להשתתף במימון אבחונים לתלמידים, ההורים גם הם לא תמיד מסוגלים לממן את עלות האבחון – כמה אלפי שקלים – לבדם, והתוצאה היא פחות תלמידים מאובחנים ופחות הקלות במבחנים. כך נוצר מצב שדווקא בערים שבהן דירוג סוציו־אקונומי גבוה, מספר התלמידים המאובחנים כבעלי לקויות למידה גבוה יותר.
ראש עיריית חולון מוטי ששון, התרברב שהוא פותר את בעיות האבחונים ללא סיוע המדינה. ששון הקים מרכז לאבחון ולטיפול בילדים עם בעיות קשב וריכוז וקבע שתושבי העיר ישלמו רק 1,200 שקלים לאבחון במקום 3,000, ושהמתקשים יזכו ב־90 אחוזי הנחה. טל אוחנה, ראש מועצת ירוחם, הזכירה לששון שהעיר שלו היא אחת הערים החזקות בשלטון המקומי, וכי היא משתייכת לפורום 15 הערים המנוהלות כמשק עצמאי סגור ללא מענקים ממשלתיים. "אין בעיה של כסף במדינה, אבל יש עניין של ערכים ושל צדק", אמרה אוחנה. "הייתי מצפה ממוטי ששון שהוא וחבריו לפורום יילחמו בשבילנו על תקצוב דיפרנציאלי" (תקצוב מדורג, המותאם למצבה הכלכלי של הרשות). אוחנה סיפרה שכאשר ביקשה להקים טיפת חלב בירוחם, היא נסעה לארה"ב כדי לגייס תרומות בסך 30 מיליון שקלים להקמת המבנה. "לראש עיריית רהט שיושב כאן אין תורמים שייתנו את הכסף הזה".
אוחנה הזכירה שבניגוד לרשויות מבוססות כמו חולון, שנהנות מהכנסות ארנונה גבוהות ממסחר ומעסקים, לרשויות בפריפריה יש פחות אמצעים שיאפשרו להן להעניק לתושביהן שירותים חברתיים נאותים. בהמשך המושב הציע ששון לרשויות בפריפריה לייעל את כוח האדם שלהן ולפטר עובדים מיותרים ברשות. אוחנה לא נשארה חייבת: "יש לי תקן להעסיק 110 עובדים במועצה, ואני מעסיקה רק שמונים", סיפרה.
השיח בין ששון לאוחנה המחיש את הפטרונות שקיימת לפעמים מצד ראשי ערים במרכז כלפי עמיתיהם בפריפריה. קל להטיף להתייעלות ולעצמאות כלכלית, כשיש לך הרבה יותר הכנסות בגלל מיקומך הגיאוגרפי. ויש כאן גם צביעות. ראשי פורום ה־15 מתנגדים לתקצוב דיפרנציאלי כפי שדורשות הרשויות החלשות. הם מתנגדים לחלק את עוגת התקציבים באופן מדורג ולהגדיל את תקציב הרשויות החלשות על חשבונן, אלא מציעים פשוט להגדיל את העוגה מבלי לפגוע בתקציביהם. אם ששון וחבריו דוגלים כל־כך בעצמאות כלכלית, שיואילו בטובם לצמצם גם את תקציבי החינוך והרווחה שהם מקבלים מהמדינה.
