שם קובץ הוורד של הטור הזה הוא 'רחוק מהעין 320'. הטור כבר מזמן לא נקרא כך, אבל זה השם שניתן לו על ידי מאירה דולב כשהוא נולד לפני 13 שנה בכתב העת נקודה ז"ל, שהיא הייתה מעורכותיו. העיתון, שנוסד כביטאונם של המתנחלים על גבעות יהודה ושומרון, החליט להעניק במה לטור של תושב הנגב בנושאי פריפריה וחברה. עצם קיומו של הטור העיד על כך שהציבור הדתי־לאומי יודע להניף כמה דגלים במקביל, ושתפיסת עולם חברתית איננה חייבת לעמוד בסתירה לימניות מדינית.
בשנת 2010, כש'נקודה' ירד מהבמה, הטור עבר ל'מקור ראשון' שבו כבר כתבתי במשך עשר שנים. הוא החל כטור חודשי, והפך בהמשך לטור שבועי. מדי שבוע ביקשתי לחלוק איתכם הקוראים סדר יום חברתי ופריפריאלי. כתבתי על פערים במערכת הבריאות, על חוסר צדק חלוקתי בין רשויות ועל מפעלים בסכנת סגירה, אבל גם על דברים טובים שמתרחשים בפריפריה כמו שיפור הכבישים והרכבות, התעצמות ההייטק, מעבר צה"ל דרומה והקמתם של יישובים חדשים. כתבתי על האתגרים שתושבי הדרום מתמודדים איתם אבל גם על מנהיגים מקומיים, יוזמות חברתיות יפות ויתרונות המגורים מחוץ לגוש דן הצפוף והפקוק. השתדלתי לסקר קבוצות שונות ומגוונות בחברה הישראלית שנמצאות לפעמים רחוק מהעין – המגזר הבדואי, תושבי הערבה, הקהילה האתיופית, עקורי גוש קטיף, אנשים עם צרכים מיוחדים, ולדווח מאירועי תרבות ייחודיים שאינם מתקיימים במרכז הארץ.
כתבתי כדי לשתף אתכם בדברים מעניינים, אבל גם מתוך רצון עמוק להשפיע. לעיתים נדירות הצלחתי גם לשנות קצת את המציאות. לפני כחודש, למשל, גנזתי טור רגע לפני הירידה לדפוס, אחרי שהפרסום הצפוי בעיתון הצליח כנראה לעצור אפליה של מועמדות לשירות לאומי מהפריפריה באחת העמותות. ברוב הסוגיות החברתיות, הבעיות נשארו אותן בעיות. ככה זה בעולם התקשורת. כשארגז הכלים שלך מכיל בסופו של דבר רק עט פיילוט, מחברת, מחשב נייד ומכשיר הקלטה, היכולת שלך לשנות מוגבלת.
לפני קצת יותר משבוע קיבלתי הצעה מנפתלי בנט ואיילת שקד לנסות להחליף ארגז כלים. אחרי כמעט עשרים שנה של כתיבה, הוצע לי להחליף את העט והמקלדת בחוקים, דיוני ועדות, נאומים והצבעות מליאה. נפתחה בפניי האפשרות להביא את סדר היום שלי ואת הסוגיות שמעסיקות אותי מדי שבוע, למקום שבו עשויות להתקבל החלטות משמעותיות. נהניתי מאוד מהכתיבה בעיתון. למרות האתגר השבועי, היא הפכה עם השנים לאזור הנוחות שלי. אבל פתאום נפתחה דלת ונוצרה הזדמנות להשפעה במסגרת מפלגה שאני מאמין בערכיה ובמגוון האנשים שמרכיבים אותה. אני כותב פה לא פעם על הצורך ביצירת שותפות בין אוכלוסיות שונות לקידום ערכים משותפים. פתאום מפלגת ימין שיש בה דתיים, מסורתיים וחילוניים, הציעה לי להצטרף ולקדם יחד עם חבריה ערכים שאני מאמין בהם. היה לי קשה לסלוח לעצמי לו הייתי מסרב.
אחרי עשרים שנות כתיבה, אני מכיר את עצמי לא רע כעיתונאי. אני עדיין לא מכיר את עצמי כפוליטיקאי. עוד לא נבחרתי, ועוד לא למדתי את ארגז הכלים החדש. תיק העבודות שאני לוקח מכאן לשם הוא תיקיית מחשב עם קבצים של טורים וכתבות. היא יכולה לעזור לי לא מעט בסימון המטרות.
ימין חברתי
אחת התגובות להצטרפותי לימין החדש הייתה תמיהה על החיבור בין סדר יום חברתי למפלגה עם סדר יום ימני גם בתחום הכלכלי. זו תגובה שטחית, שאיננה מסוגלת להכיר בכך שיש מושג של ימין חברתי. מעולם לא הגדרתי את עצמי כסוציאליסט. נכון, ביקשתי לאתגר כאן לא פעם את התפיסה הקפיטליסטית בסוגיות כמו התעסוקה בפריפריה, אבל מעולם לא כפרתי ביתרונות התחרות, השוק החופשי והצורך בהסרת חסמים. כלכלה חופשית יכולה לבוא יחד עם רגישות חברתית ויצירת הזדמנות הוגנת.
גם ימין כלכלי יכול להבין שאינטל לא תקים את מפעליה בקריית־גת ללא מענקי מדינה, ושמפעלים רבים לא יגיעו לפריפריה ללא חוק עידוד השקעות הון. גם ימין כלכלי מבין את הצורך הלאומי בחיזוק הנגב והגליל, שדורש השקעה ממשלתית בתשתיות אזרחיות. גם ימין כלכלי לא יכול להשלים עם מציאות שבה חולה בדרום או בצפון יקבל שירות רפואי פחות טוב באופן משמעותי מחולה במרכז הארץ. גם ימין כלכלי לא מוכן להשלים עם רמיסת זכויות עובדים בסיסיות, ועם פגיעה בנכים, קשישים וניצולי שואה.
קראתי כאן לא פעם לתקצוב דיפרנציאלי בחינוך ולצדק חלוקתי בין רשויות מקומיות. ושוב, רק בחשיבה שטחית שני המושגים הללו לא מסתדרים עם ימין כלכלי. תקצוב דיפרנציאלי בחינוך, מהלך שבנט מאמין בו וקידם אותו במשרד החינוך, איננו מחייב להגדיל את תקציב המדינה אלא לחלק את אותה עוגה באופן הוגן, ולתת יותר לרשויות עניות ופחות לרשויות מבוססות שנהנות מתשלומי ארנונה גבוהים רק בגלל הנכסים שהמדינה מיקמה אצלן או בזכות מיקומן הגיאוגרפי.
גם צדק חלוקתי בין עיירות למועצות אזוריות איננו מבקש לקחת שקל נוסף מתקציבי המדינה, אלא לתקן מציאות מעוותת שבה מועצה אזורית עם אלפיים תושבים נהנית מתשלומי ארנונה של 90 מיליון שקלים, כשהעיר שלצידה, עם עשרות אלפי תושבים, נאלצת להסתפק במחצית מהסכום. אין שום סיבה שהימין יאפשר לשמאל המדיני לקחת בעלות על ערכים יהודיים כמו צדק, אחריות חברתית ודאגה לחלשים. הגיע הזמן לחזק את הימין החברתי.
תודה
קשה לי מאוד להיפרד מהעמוד הזה ומהעיתון שאתם אוחזים בידיכם. 'מקור ראשון' הוא הבית המקצועי שלי כבר עשרים שנה, והוא ימשיך להיות עבורי בית אהוב גם כקורא. תודה לעמיתיי בעיתון על החברות והפרגון, תודה לעורכים שהעניקו לי את הבמה, ותודה לכם הקוראים. עוד ניפגש.
