השבת יוצאת וכלי התקשורת והרשתות החברתיות בישראל עסוקות בכך שהשדולה הפרו-ישראלית איפא"ק מותחת ביקורת על ראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו שבזכותו נציגי "עוצמה יהודית" צפויים להיכנס לכנסת הקרובה. גם כאן, כמו כל נושא שעולה בישראל בשנים האחרונות, הכל מתחלק בין ימין לשמאל. ראש גוש השמאל-מרכז בני גנץ מתעקש ש"נתניהו שוב חצה גבולות אתיים רק כדי לשמור על מושבו תוך כדי פגיעה בצלם הישראלי, במוסר היהודי וביחסים החשובים עם יהדות ארה"ב". מאידך, הפיד שלי מימין מלא בפרשנים שמבקשים להראות – באמצעות דוגמה משדולה שאמורה לייצג את טובת ישראל ומתנגחת בה – שיהדות ארה"ב "איבדה את זה" וכבר מזמן איננה תומכת בנו.
אך האמת נמצאת איפה שהוא בין שתי הקצוות האלה. מצד אחד, גנץ צודק. מדובר בצעד חריג של איפא"ק שלא נוהג להתבטא בנושאים פנים ישראליים, בוודאי לא בתקשורת. אם הייתם שואלים אותי, הייתי מעדיף שמסר כזה היה מועבר בצינורות המקובלים לראש הממשלה ולגורמים אחרים, ולא באמצעות ברשתות החברתיות. נקודה נוספת. לפי החוק האמריקני תנועת 'כך' נחשבת כארגון טרור. ולכן אם אנחנו רוצים שאנשי איפא"ק יילחמו עבורנו, כפי שהם עושים כמעט מאז הקמת מדינת ישראל, אפשר להבין שרוחם אינה נוחה מהאפשרות שנציגי כך יהיו חברים בממשלה הבאה.
אך האם הביקורת מימין מוצדקת? כן, לפחות באופן חלקי. הרי כבר שנים רבות שבכירי הארגון מטנפים על ראש הממשלה נתניהו בחדרי חדרים, ואף מתדרכים עיתונאים ישראליים נגד ראש הממשלה, בטח סביב נאומו בקונגרס לפני הבחירות הקודמות, אך לא רק. מדובר מצד אחד בגוף שמייצג את מדיניות ממשלת ישראל, בין אם היא ממשלת ימין או ממשלת שמאל, אך בפועל אסור לשכוח מיהם אותם אנשים שעובדים שם. הם ברובם תוצרים של הקהילה היהודית-אמריקנית, אשר יותר מ-70 אחוז ממנה הצביעה להילארי קלינטון בבחירות האחרונות, ועבור ברק אובמה בשתי מערכות הבחירות שקדמו לכך. בנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שבישראל נחשב פופולארי למדי, הם רואים שטן. ומשכך, יותר ויותר עובדי איפא"ק מתקשים להכיל את מדיניות ממשלת ישראל, ובכל זאת נאלצים לקדם אותה, לכאורה, כיוון שזו מטרת הארגון.
ולמרות זאת – גם איפא"ק עצמה מותקפת משמאל. הארגונים היהודיים מהשמאל חושבים שמדובר בארגון ימין קיצוני, אשר איננו מתאים לתפיסת העולם הפרוגרסיבית של רוב יהדות ארה"ב. ארגונים יהודיים רבים אף מפגינים מול משרדי השדולה ובטח מול הועידה השנתית. כך שבטח אי אפשר לקרוא לאיפא"ק ארגון שמאל.
כיצד עלינו להגיב לתקדים שבו איפא"ק מבקרת את ממשלת ישראל בריש גלי? אין ספק שעלינו לדרוש מהשדולה הפרו-ישראלית בארה"ב לנהל את הדיונים עם ראש הממשלה בצורה חשאית כפי שהתרחש עד כה. אך כדאי להבין שגם אם זו הפעם הראשונה, זו כנראה לא תהיה הפעם האחרונה לביקורת כזו. יותר ויותר פעמים אנחנו מתנהלים בישראל ללא רגישות לאחינו ולאחיותינו מעבר לים, ועלינו לחשוב על כך בצמתי קבלת החלטות רגישות ומורכבות. מדינת ישראל היא מדינה ריבונית ודמוקרטית והכנסתם של אנשי עוצמה יהודית לכנסת היא מהלך חוקי במדינת ישראל. אך עלינו לחשוב על ההשלכות שיש לכך בזירה היהודית והבינלאומית. עלינו להבין שעובדי הארגון הם לא מצביעי ליכוד ברובם, ולכן, אם אנחנו רוצים שהשדולה החזקה הזו תמשיך להיות ה"גב" שלנו בארה"ב, אנחנו צריכים לדעת להתייחס אליהם כאל שותף משמעותי.
במקום השמצות דו-צדדיות בתקשורת עלינו לנהל עמם שיח. העובדה שמרבית יהודי ארה"ב, וכפועל יוצא מכך גם רוב עובדי איפא"ק, הם פרוגרסיביים, רק מחזקת את הצורך בשיח שכזה. שאולי ינסה לגרום להם להבין עד כמה הדעות שלהם הפכו להיות רחוקות מאלו של הוריהם וסביהם. עלינו לחשוב על יהדות ארה"ב בצורה אסטרטגית וארוכת טווח. לא רק סביב משברים כאלה, אלא בצורה שיטתית ועמוקה.
