בשבוע שעבר התפרסם תזכיר חוק של משרד הביטחון המונע העברת תשלום לפעילי טרור ולמשפחותיהם על-ידי הרשות הפלסטינית. הצעת החוק מפרטת את הכספים אשר המחבלים מקבלים מהרשות, על פי חוק האסירים והמשוחררים הפלסטינים החל שם. הרציונל העומד מאחורי חלוקת הכספים הוא שככל שחומרת העברה שביצע המחבל גדולה, כך הוא ובני משפחתו מקבלים סכומים גבוהים יותר ואף תפקידים בכירים יותר ברשות, כאשר המחבל משתחרר מבית הכלא. כן, זו לא טעות.
על פי החוק ברשות הפלסטינית, כל מחבל שיושב מעל חמש שנים בכלא הישראלי זכאי לקבל עבודה קבועה לכל החיים ובני משפחתו נהנים מתשלום מענק מדי חודש בחודשו. ההטבות הכספיות אינן מוקנות רק לתושבי הרשות. הרשות מעודדת גם את אזרחי ישראל לבצע פיגועים ומקציבה תוספת מיוחדת לכל אזרח ישראלי אשר יבצע פיגוע נגד מדינת ישראל ואזרחיה.
מהנתונים עולה בבירור כי הכדאיות הכלכלית לביצוע הפיגועים היא לא פחות ממשתלמת. תושב הרשות אשר נתקל בקשיים כלכליים, במקום לפתור אותם בצורה רגילה , עומדת בפניו ההזדמנות לבצע פיגוע ולדאוג לכך שהוא ובני משפחתו ייהנו משנים רבות של רווחה כלכלית ולו בשל מעשה הפיגוע בלבד. כך למשל עלה מחקירתו של המחבל מניסיון פיגוע הדריסה בבית חגי ב-2014, שבה הוא הודה כי ביצע את הפיגוע כדי שילדיו יקבלו קצבה מהרשות ויהיו מרוצים. ראש השב"כ לשעבר יורם כהן אמר דברים דומים בוועדת חוץ וביטחון ב-2014, שמהם נחשף כי העלייה בפיגועים נובעת בעיקר בשל בעיות פנימיות ברחוב הפלסטיני, בעיקר בתחום הכלכלי.
הצעת החוק מנסה בצורה עקיפה לפגוע ביכולת של הרשות הפלסטינית לשלם תשלומים על ידי כך שהמדינה תקזז כספים אלו מתשלומים שוטפים שהיא מעבירה לרשות. אין ספק שכדי להילחם בטרור, על מדינת ישראל להפעיל כל כלי שמצוי בידיה. אולם, יש דרך קלה יותר והיא פגיעה ישירה בכדאיות הכלכלית של המחבל, כשהנפגע מגיש תביעה אזרחית נגדו. נכון להיום, תביעות כאלה כמעט שאינן מוגשות כי מדינת ישראל חוסמת את כדאיות התביעות עבור נפגע הטרור. המדינה אמנם מאפשרת מבחינה פרוצדורלית להגיש את התביעה, אך היא מכריחה את הנפגע לבחור בין תגמול כספי שמועבר לו על ידי המדינה לבין פיצוי מהמחבל. ברור באיזו דרך יבחר הנפגע.
חוק התגמולים לנפגעי פעולות האיבה, מסדיר את התמלוגים שמקבל נפגע הטרור מהמדינה. החוק קובע כי אם נפגע טרור זוכה בתביעה אזרחית נגד מחבל, עליו לבחור בין קבלת הכספים מהתביעה (שלרוב קשה מאוד לקבלם בשל גובה הפיצוי ובשל העובדה כי נכסיו של המחבל נמצאים בתחום הרשות), לבין התמלוגים שהוא מקבל מהמדינה באמצעות ביטוח לאומי.
הגשת תביעה אזרחית היא הליך מורכב ויקר אשר כולל פרוצדורות מורכבות, מינוי מומחים וכן עומס נפשי כבד לנפגע הטרור. גם אם תתקבל התביעה ובית המשפט יפסוק כי על המחבל לשלם פיצויים לנפגע, הרי שברור לכולם שהסיכוי לקבל מן המחבל סכום כלשהו הוא אפסי. ולכן מוותרים הנפגעים מראש על הגשת תביעה אזרחית כנגד המחבלים, ובכך נהנים המחבלים ממעין חסינות כנגד תביעה אזרחית שעליה חתומה מדינת ישראל.
אם מדינת ישראל תתקן את החוק, כפי שהצענו בפורום המשפטי למען ישראל, ותאפשר כפל פיצויים, הן מביטוח לאומי והן מהמחבל, היא תרוויח פעמיים: גם הרתעה עקיפה באמצעות קיזוז הכספים מהרש"פ וגם הרתעה ישירה באמצעות תביעה נגד המחבל או עזבונו. בנוסף, גם הנפגעים עצמם ירגישו שעשו משהו כנגד מי שפגע בהם. אין חולק כי הצעת החוק לקזז את כספי התשלומים למחבלים מהרשות היא צעד מבורך וצריך לקדמו, אלא חבל שבמקביל מדינת ישראל חוסמת את דרך המלך לפגיעה ישירה בכיס של המחבל.
