האם נתניהו צריך להתפטר בעקבות הגשת כתב אישום נגדו? אני לא בטוח. יותר נכון, אני בטוח שלא.
אף אחד, וגם לא אני, אוהב שראש ממשלה, מוכשר ומצליח ככל שיהיה, חשוד בפלילים. עם כל הערכתי הרבה לנתניהו, ראש הממשלה סיפק סיבות אחרות לא מעטות שבגינן הייתי שמח לראותו פורש מתפקידו ומעביר אותו למנהיגים אחרים בימין.
את הנימוקים לכך שנתניהו לא צריך להתפטר, אני מחלק לשני סוגים: סיבות ונסיבות. נתחיל בסיבות. סיבה ראשונה ועקרונית היא חזקת החפות. לכל אזרח, גם אם הוא ראש הממשלה, עומדת חזקת החפות עד שתוכח אשמתו.
סיבה שנייה, חוקית: חוק יסוד 'הממשלה' קובע שראש ממשלה יועבר מתפקידו רק לאחר הרשעה עם קלון ובהחלטה של הכנסת, או כאשר פסק הדין המדובר נעשה סופי וחלוט. חשוב לדעת שהחוק מבדיל בעניין הזה באופן מפורש בין ראש ממשלה לשר. במקרה של שר המורשע בעבירה שיש עמה קלון, על ראש הממשלה לפטרו גם אם פסק הדין אינו חלוט (ו"סעיף זה לא יחול על ראש הממשלה"). החוק איננו מחייב גם שר להתפטר לאחר שהוגש נגדו כתב אישום אלא לאחר הרשעה, ורק פסק דין אקטיביסטי במיוחד של בית המשפט העליון קבע שעל ראש הממשלה לפטר שר שהוגש נגדו כתב אישום.
מה שמוביל אותי לסיבה השלישית, הדמוקרטית, שהיא גם ההיגיון שמאחורי החוק: ראש ממשלה נחשב כמי שנבחר ישירות על ידי הציבור, בניגוד לשר, הנחשב לנושא תפקיד ממונה. יתרה מזאת, התפטרותו של ראש ממשלה נחשבת להתפטרות של הממשלה כולה. לכן, המשמעות של צעד כזה היא מרחיקת לכת מבחינה דמוקרטית ופוגעת בריבונות העם.
סיבה רביעית, פוליטית: מרגע שייקבע העיקרון שלפיו ראש ממשלה שמוגש נגדו כתב אישום צריך להתפטר, אזי האופוזיציה, כל אופוזיציה, תרכז את מאמציה בניסיונות להפיל ראש ממשלה נבחר דרך הגשת כתב אישום, במקום לנסות לשכנע את דעת הקהל להחליפו בבחירות. אמנם הדרך להגשת כתב אישום אינה קלה, אך היא אפשרית ומפתה.
סיבה חמישית, שלטונית: אין זה סביר שראש ממשלה, כל ראש ממשלה, יצטרך לעסוק בהגנה משפטית על עצמו בזמן שהוא נבחר לנהל מדינה. יש הרבה היגיון בחוק הצרפתי המונע חקירת ראש ממשלה מכהן. את ההרתעה כלפי ראשי ממשלה מלפשוע אפשר להשיג באמצעות ענישה חריפה (דוגמה אפשרית: מניעת הנצחה), ובהתאם להחלטות שיתקבלו בהליכים משפטיים לאחר סיום הכהונה.
אחרי הסיבות, נעבור לנסיבות: כל מי שעיניו בראשו מבין שהחקירות שנפתחו (ושלא נפתחו) נגד נתניהו לא נועדו להשיג דבר מלבד הפלתו. המטרה סומנה על הקיר, וכל האמצעים כשרים. מגיוס שלל עדי מדינה, דרך הקצאת כוח אדם בלתי־מוגבל כמעט לצורך החקירות, ועד ניסיון להדביק פרשיות שאין לו בהן כל אשמה (הצוללות, למשל). שלא יובן לא נכון: אינני סבור שהיועץ המשפטי לממשלה החליט להפיל את נתניהו. אני כן חושב שאנשים שונים, מחוקרים במשטרה ועד בכירים בפרקליטות, שואבים סיפוק מהפוזיציה שנקלעו אליה, המאפשרת להם לחרוץ את גורלו של ראש הממשלה. כמובן, הלחץ הציבורי והליטוף התקשורתי עושים גם הם את שלהם, וגם על בכירי מערכת אכיפת החוק. בסוף מדובר בבני אדם.
פרשיות דומות אצל פוליטיקאים אחרים מעולם לא נחקרו. כך למשל הקשרים הפסולים בין 'ידיעות אחרונות' למשרדי הממשלה בראשות שרי יש עתיד, וכן חוק 'ישראל היום' שקודם על ידי נוני מוזס בעזרת כמה פוליטיקאים שהקשר ביניהם, איך לומר, לא בדיוק טבעי. זו אכיפה בררנית פר אקסלנס, שמשמעותה אחת – רדיפה פוליטית. התפטרות מתפקיד ראש הממשלה כתוצאה מרדיפה פוליטית היא ניצחון של כוחות אנטי־דמוקרטיים, המבקשים לחולל הפיכה שלטונית ללא הכרעת העם.
אני לפחות מעדיף לחיות במדינה דמוקרטית, שבה מחליפים שלטון בקלפי. וראו זה פלא: בעוד קצת יותר מחודש יתקיימו כאן בחירות. יתכבד הציבור ששמע רבות על מעלותיו ומגרעותיו של נתניהו, ויחליט את מי הוא רוצה לראות בראשות הממשלה הבאה. יבחר העם בנתניהו? יתכבד היועץ המשפטי להמתין עם הגשת כתב האישום עד לסיום כהונתו של ראש הממשלה. יבחר במועמד אחר? ברכות. עכשיו תעשה מערכת אכיפת החוק את עבודתה ותכריע בעניין ראש הממשלה לשעבר.
