אם רשימת איחוד מפלגות הימין תקבל בבחירות הקרובות שמונה מנדטים, כפי שצפה השבוע סקר ישראל היום, יהיו ליישוב היהודי בחברון המונה כ-500 תושבי קבע שני נציגים בכנסת ישראל. אורית סטרוק ואיתמר בן-גביר, הממוקמים במקום השביעי והשמיני ברשימה, יוכלו לאחד כוחות ואף לתחזק אג'נדה ירוקה אם יגיעו ברכב אחד לכנסת, ובדרך אף לאסוף את קרולין גליק מביתה באפרת ואת שולי מועלם מנווה-דניאל.
עיון ברשימת חברי הכנסת הדתיים העתידיים של רשימות הימין יגלה כי רובם המוחלט מגיעים מיישובי יו"ש או הפריפריה. רפי פרץ גר ביישוב נווה בחולות חלוצה. בצלאל סמוטריץ' מקדומים. מיכאל בן-ארי משלם ארנונה בקרני-שומרון. אופיר סופר תקע יתד במושב טפחות שבגליל. אלישיב רייכנר מירוחם, מוטי יוגב מדולב ומתן כהנא מבית-גמליאל – גם היא לא בדיוק עיר ואם בישראל.
את ערי הענק של אזור המרכז מנתניה ועד רחובות, שבהן כמות אדירה של כיפות סרוגות, ייצגו למיטב בדיקתי שלושה בלבד: נפתלי בנט הרענני, וציפי חוטובלי ועידית סילמן הרחובותיות (אומרים שיולי אדלשטיין עבר עם נישואיו להרצליה, אבל בליכוד יש תקופת אכשרה של שנה וחצי אז נא המתן בסבלנות). סילמן, אגב, היא תוספת חשובה לנציגות הדתית של אזור המרכז, אך כזכור היא החליפה ממש ברגע האחרון את יפעת ארליך תושבת עפרה, בחירתה הראשונה של המפלגה.
נתניה, שאוכלוסייתה הסרוגה יוצגה בכנסת היוצאת בידי עליזה לביא מיש עתיד, ירדה הפעם מהמפה. פתח-תקווה, שנחשבת בעיני רבים לבירת המגזר, לא תשלח אפילו נציג דתי אחד לכנסת. כך גם גבעת-שמואל. ומודיעין. ורמת-גן. ותל-אביב. אם נחזור לקנה המידה של חברון, כל חמישה בניינים ממוצעים בשכונה דתית באזור המרכז היו אמורים לשלוח נציג מטעמם למשכן. אז מה בעצם קורה פה?
מה שקורה הוא שני תהליכים מקבילים. האחד הוא שהציונות הדתית של הפריפריה היא חברה אידיאליסטית הרבה יותר מהממוצע. תושבי יו"ש אינם נלחמים בבחירות האלו (ואלו שלפניהן, ולפניהן) על נושאים אמורפיים ושוליים מצד אחד או מצד שני על סוגיות לאומיות גדולות שהשפעתן על היחיד או על המשפחה הישראלית שבתוך הקו הירוק רחוקה או לא קיימת בעתיד הנראה לעין. הם נלחמים על הבית. אם השמאל יעלה לשלטון, יש חשש כבד שבשלב מסוים דחפורים יעלו על הבית שלהם. כן, יש לצערנו סיכון שהדבר יקרה גם בממשלת ימין, כפי שכולנו יודעים, אבל עדיין ההבדל בין שתי האפשרויות האלו ברור. בפריפריה שאינה יו"ש מפעמת רוח ציונית-דתית של פעם – במובן הטוב של המילה, שאינה שונה במהותה מהרוח הכללית השוררת באזורים אלה וששונה מאוד מהעצלות המנומנמת שמזמנים החיים הטובים, השבעים והקצת בועתיים של אזור המרכז.
אבל יש גם תהליך שני, שכמי שחי כדתי-לאומי באזור המרכז כל שנות חייו (ויישובי מערב השומרון עד קו אלקנה הם לגמרי חלק מאזור המרכז מהבחינה הזאת), אין ברירה אלא להבחין בו ולאבחן אותו: אכפת לנו פחות ופחות.
רגע, לפני שאתם מתקוממים עליי שם במגדלים של רחוב יוני נתניהו: אתם אנשים מצוינים. אתם אוהבים את ההתיישבות. אתם מנויים על מקור ראשון, אתם מעורים בנעשה ומתווכחים עם חבריכם השמאלנים לעבודה. הכול בסדר.
אבל – ואין דרך שלא לעשות זאת בהכללה גסה – בעיקר אכפת לנו מעצמנו. אתם יודעים היטב שבמפגשי חבר'ה בגינה בשבת אין כמעט דיונים פוליטיים סוערים, גם בתקופת בחירות. גם כי בדרך כלל שוררת הסכמה ביניכם – אוהבים את שקד ובנט, הבית היהודי ישמור על מוסדות החינוך, גם הליכוד זו אפשרות – אבל גם כי תוצאות הבחירות לא באמת ישנו את חיינו. אז גנץ יהיה ראש ממשלה, ביג דיל. אצל אחינו ואחיותינו המתגוררים כמה עשרות קילומטרים מזרחה מאיתנו, השאלה הרת גורל.
אף אחד לא מאיים על ישיבתנו בכפר-גנים וקריניצי. איש לא מערער על זכותנו בהדר-גנים ובשכונת בוכמן. על זכותנו בחברון, עפרה, קדומים וקרני-שומרון – מערערים גם מערערים. וכשמערערים על זכותך לגדל את ילדיך במקום מסוים, אתה צולל לתוך הבריכה גם אם היא עכורה ופולשנית כמו שהפוליטיקה הישראלית יודעת להיות.
לא מדובר רק על התחום הפוליטי. לפני כמה שנים כתבתי טור שעורר הד כלשהו, ובו טענתי שהדתי הלאומי המתגורר באזור המרכז ויתר על חינוך ילדיו והפקיד אותו כמעט בלעדית בידי מחנכים, מחנכות, מנהלים ומנהלות הנוהרים בהמוניהם בכל יום מיישובי ההר. כשקובי אריאלי הגיע פעם להופעה בכפר-גנים החדשה, הוא ביקש ממני פאנץ' פתיחה. "אני שמח להופיע כאן, ושמח לגלות את המגוון האנושי שיש פה – רואי חשבון ועורכי דין, לעומת בית הכנסת השכן שבו הופעתי לפני שבועיים, ושבו יש עורכי דין ורואי חשבון". הוא דיווח שהבדיחה עבדה. והיא עבדה כי היא נוגעת בנקודה אמיתית.
בואו נודה: המניע העיקרי בערים הללו הוא כסף, ולכן הולכים למקצועות שבהם יש כסף. וכסף הוא לא מילת המפתח בפוליטיקה וגם לא בחינוך. שוב, ברור שיש בין דתיי המרכז גם אידיאליסטים (סוף-סוף אנשי ההתיישבות ביו"ש הגיעו מערי המרכז, שאף ממשיכות לספק ליישובים חלק מהדור הבא), אבל אם נסתכל על התמונה הגדולה, נדמה לי שנוכל דרכה להסביר את העובדה המדהימה למדי החל ב-10 באפריל 2019: רכב שיצא מחברון לכנסת יגיע אליה כמעט מלא, ואילו רכב שיצא מפתח-תקווה ויעבור בגבעת שמואל יגיע לכנסת ריק.
