ג'ארד קושנר, חתנו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, רמז בשבוע שעבר מה כוללת "עסקת המאה" של הנשיא זהוב הבלורית. למי שציפה לשינוי מגמה או הפתעה פורצת דרך נכונה אכזבה מרה. שוב אותו מתווה של ויתורים טריטוריאליים, ייבוש יישובים מבודדים, חלוקת ירושלים והקפאת בנייה. כאילו לא מדובר בנשיא העומד בראש תנועת חובבי ציון, כאילו לא הכין אותנו לפריצת דרך משוגעת וחסרת תקדים. אנחנו כבר שימנו את המפרקים של החמורים הלבנים, כבר חשבנו וקיווינו שהמשיח יגיע.
מה לא היה ברור במהלך ההיסטוריה בחצי היובל שעבר, או ב־120 שנה האחרונות, שצריך לחזור על הטעות הזאת שוב? טראמפ נשמע כמו דודה קשישה שמנסה לשדל את האחיינית שלה לצאת לעוד דייט שכישלונו ידוע מראש. רק שלדייט הזה מחיר דמים, ואין לנו עוד דמים לבזבז. נגמר. גם מי שלא היה משוכנע בעבר כבר יודע: "שטחים תמורת שלום" זה רעיון רע. הוא לא צודק, הוא לא עובד, הוא לא ציוני. חלוקת ירושלים לא באה בחשבון. עוד מעט יגיע טראמפ ויגיד שיש לו רעיון גאוני: זכות השיבה. מה נסגר?
שמענו הכול וניסינו הכול, גם באוסלו, גם בגירוש מגוש קטיף. אותנו לא צריך לשכנע שזאת התאבדות. מה שכן, הנשיא הנוכחי לא טיפש. הוא ירצה להיכנס להיסטוריה כמי שפתר את הסכסוך (המתוקשר) של המאה, בעסקת המאה. הוא יטיל את התיקייה המהודרת עם סמל האמריקן איגל על שולחנו של נתניהו יום לאחר הבחירות, והיא תהיה קווי היסוד של הממשלה הבאה. וכידוע, לנשיא הזה לא אומרים לא.
נתניהו ייאלץ, לכאורה, לחבור לגנץ, ולהקים ממשלת אחדות לאומית שתחתום את הסוף של האפיזודה הנוכחית של שיבת עם ישראל לארצו. ואנחנו, נתיני מלכות זאת, נצפה בבעתה בהיסטוריה החוזרת על עצמה, בלי יכולת לעשות דבר.
לכאורה. יש לנו כוח עכשיו לשנות את ההיסטוריה, שנכתבת ברגעים אלו ממש. אני עומדת לכתוב משהו כל כך בסיסי ועקרוני, שלו זה היה מקובל הייתי כותבת רק אותו שוב ושוב במאמר הזה ובכל המאמרים הבאים עד הבחירות: נשיא מדינת ישראל מטיל את הרכבת הממשלה על המועמד שיש לו הסיכויים הגבוהים ביותר לעשות כן. לא לראש המפלגה הגדולה ביותר. זאת עובדה מעט מורכבת, ואולי משום כך אינה מוטמעת בציבור. אולי גם משום שנתניהו אינו מעוניין שהיא תהיה שיקול בהצבעה. לנתניהו נוח שהעם טועה וחושב שהנשיא יטיל עליו את הרכבת הממשלה אם הליכוד תהיה המפלגה הגדולה ביותר. אבל המציאות אחרת: אם תתנו לנתניהו את הקול שלכם – הוא יוכל לחבור לגנץ ויחד איתו לקבל את תוכנית האימים של המאה. אם תתנו אותו לאחת ממפלגות הימין, זה לא יפחית מאום מסיכויי נתניהו להקים ממשלה, אך יתרום לסיכויים שהממשלה תהיה ציונית ותמנע את האסון. קאפיש?
מרגע הישמע הגונג, כלומר, מרגע פרסום הריאיון של קושנר שבו פרש את עיקרי התוכנית, התחילו אישים שונים להעביר מסר שכנראה שהתוכנית לא תצא לפועל. שימו לב בבקשה מי היו המרגיעים הלאומיים, קלפו את המסכה שלהם וגלו למה בחרו בתפקיד זה. למשל מרטין אינדיק, שדעותיו כשגריר ארה"ב בישראל לשעבר וכחבר דירקטוריון הקרן החדשה ידועות. אם הוא לא היה ממש רוצה בהסכם, הוא לא היה טורח לעלות לשידור בגלי צה"ל ולהרגיע את העם היושב בציון. אינדיק מנסה להרגיע את העם עד נמנום, מה שעלול להתבטא בקלפי. אם לא נתעורר ונתגייס נגד התוכנית, נתעורר בוקר אחד ונראה את גנץ מחייך בשאננות וחותם את גזר דיננו, שנייה לפני שהעסק מתפוצץ. לאינדיק, ולרבים אחרים, יש אינטרס להרדים אותנו. שימו לב.
חלק מהמרגיעים טוענים שאין סיכוי שהפלסטינים יקבלו את התוכנית, ולכן היא תיפול. כלומר, אין צורך לנקוט שום פעולה, כי האויבים שלנו יצילו אותנו. כמו שאומרים: מזל שהאויב שלנו פלסטיני, כי אם הוא היה קצת יותר חכם היינו מושמדים. בניגוד לתפיסת העולם הזאת, שבאמת מצילה אותנו פעם אחר פעם, אני מציעה לא לזלזל בפלסטינים. אולי יום אחד הם יתעוררו ובדרך נס יבינו שכדי להשמיד אותנו עליהם לחבק בשתי ידיים עסקת שלום זו או אחרת. אל תהיו שאננים.
