ב־27 בדצמבר 2018 הכריז הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ באופן רשמי כי יתמודד בבחירות. חודשיים וארבעה נאומים רשמיים מאז, נראה כי מי שמתמודד על תפקיד ראש הממשלה עושה הכול כדי להימנע מעיסוק בנושא הבוער ביותר: יחסי ישראל והפלסטינים. זו הייתה יכולה להיות אסטרטגיה מושלמת למועמד שמנסה להביא מצביעים מימין ומשמאל ונמנע מזירות נפיצות, עד שהשבוע התברר כי ההתמודדות הראשונה של ראש הממשלה הנבחר תהיה עם תוכנית השלום של טראמפ.
בארבעת נאומיו של גנץ עד כה נמצאה התייחסות מפורטת אחת בלבד לסכסוך הישראלי־פלסטיני. "הממשלה הממלכתית בראשותי", הצהיר גנץ בנאום הפריצה שלו בגני התערוכה, "תחתור לשלום ולא תחמיץ הזדמנות לחולל שינוי אזורי… ואולם אם יתברר כי אין דרך להגיע לשלום בעת הזו – נעצב מציאות חדשה. נחזק את גושי ההתיישבות ואת רמת הגולן, אשר ממנה לא נרד לעולם. בקעת הירדן תישאר גבול הביטחון המזרחי שלנו. נשמור את הביטחון בידינו בארץ ישראל כולה, אך לא נניח למיליוני הפלסטינים המתגוררים מעבר לגדר ההפרדה לסכן את ביטחוננו ואת זהותנו כמדינה יהודית וירושלים מאוחדת". ומאז? שלושה נאומים ודממה.
אחרי האיחוד של גנץ עם יאיר לפיד וגבי אשכנזי, הצטרף רמטכ"ל נוסף למעגל השותקים. אנשי המפלגה החדשה מסרו בחצאי משפטים שעליהם להדק מסרים ולפיכך המועמדים ברשימה יתראיינו במשורה, אם בכלל. שני הרמטכ"לים הירוקים בצריח נמצאים בכלל בהדממה מתמשכת.
מול הדומייה הצבאית הזו החלטתי לתור אחר קולות ואמירות מן העבר, שיאפשרו לפזר את הערפל מעל דעותיו המדיניות של המועמד לראשות הממשלה. שמתי את פניי לעבר אולם העיתונות בספריית בית אריאלה בתל־אביב, וחיפשתי כתבות שבהן מצוטט הקצין והמפקד הוותיק ולבסוף הרמטכ"ל. שעות ארוכות של נבירה וחיפוש לא הניבו תוצאה משמעותית. התברר שגנץ עקבי בשתיקתו ובחמקנותו המילולית. עוד הרבה לפני שיועצי התקשורת הנחו אותו להימנע מכל סוגיה שעשויה להבריח ממנו מצביעים, גנץ נזהר בלשונו ולא מיהר לחלוק עם הציבור את השקפותיו, גם לאחר שפשט את מדי צה"ל. מה שכן למדתי מהשעות הרבות בספרייה הוא שהתקשורת תמיד אהבה לאהוב את הקצין התמיר והנאה, שכונה 'הנסיך' בשל קידומו המהיר, וגם 'טפלון' שכן דבר לא דבק בו.
כך למשל, לפני ארבע שנים, ב־2 בפברואר 2015, שבועיים לפני שפשט את מדיו ובעיצומה של מערכת בחירות אחרת, אמר גנץ: "אנחנו בתקופה רגישה מול הרשות הפלסטינית, אבל הנושא הזה חשוב לנו ואני מניח שימצאו דרך להתקדם איתו. אין קשר בין הסכסוך עם הפלסטינים ובין מלחמות המוסלמים בינם לבין עצמם בסוריה ובלבנון, אבל כל אחד יודע להגיד שהדבר הפלסטיני הוא החשוב ביותר".
24 באוגוסט 2015, גנץ כבר על אזרחי. בנאום מדיני ראשון הוא מצביע על אידיאולוגיה סדורה, שתי מדינות, ועל מקור ההשראה – נתניהו. "ראש הממשלה אמר בבר־אילן שהוא רוצה לחתור להסדר מדיני תוך שיקולי הביטחון הנדרשים. אני מסכים עם כל מילה שאמר. זה צריך לקרות. כל מי שטוענים טיעונים ביטחוניים משני צידי הקשת הפוליטית, מסכימים שלצד הביטחוני נדרש מעשה מדיני".
גנץ ב-2015: "ראש הממשלה אמר בבר־אילן שהוא רוצה לחתור להסדר מדיני תוך שיקולי הביטחון הנדרשים. אני מסכים עם כל מילה שאמר. זה צריך לקרות"
ב־13 באפריל 2016 הופיע גנץ בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי והרשה לעצמו לומר קצת יותר: "אני נתלה כאן באילנות גבוהים, כל ראשי הממשלה אמרו שהם רוצים להגיע להסדר. במקביל עין אחת צריכה להיות על צורכי הביטחון שלא נהיים יותר קלים, אלא יותר מאתגרים. זה נכון מבחינה אסטרטגית, אך מעל הכול זה בעיקר חשוב עבורנו… אחרי הלחימה האחרונה בעזה ביקרתי את כל משפחות החללים. היה שם כעס אדיר, אך אף לא פעם אחת הוטחה בי השאלה 'למה נלחמנו'. החיילים רצו לפעול והבינו את הצורך. אבל הם צריכים לדעת שהמנהיגים מנסים. לא יכולים לדרוש שיבטיחו, אבל כן שינסו לקדם הסדר".
לפני כמעט שני עשורים, כשהוא בן 42 והאלוף הצעיר ביותר בצה"ל, העניק גנץ ראיון לעמיר רפפורט ב'ידיעות אחרונות'. הוא נשאל אם הוא רואה הבדל בין ההתנחלויות מעבר לקו הירוק ל"מדינת ישראל עצמה", והשיב: "בטח שאני רואה הבדל, אבל אני לא נכנס לשאלה איך צריכה להיות מוגדרת המטרה באמת".
באותו ריאיון ביקש גנץ לשים לב למצוקתם של הפלסטינים. "מאוד קשה להם, יותר מאשר לנו", אמר. "כבר היו חכמים ממני שאמרו שכאשר יורד עליך גשם גם האויב שלך נרטב, ולדעתי העננים מעליהם הרבה יותר משמעותיים. אני לא חושב שאנחנו אשמים בעניין הזה". עוד קבע באותה הזדמנות כי נדרש פתרון משולב מול הפלסטינים, צבאי ומדיני: "אפשר לייצר לכאורה פתרונות ביטחוניים לכל מצב, ואפשר להבין שהמרכיב הצבאי הוא חלק ממערכה שכוללת היבטים מדיניים".
בריאיון הראשון והאחרון עד כה כפוליטיקאי, אמר גנץ לשלמה ארצי וחנוך דאום ב'ידיעות אחרונות' לפני שלושה שבועות: "ההתנתקות הייתה מהלך חוקי, שהתקבל על ידי ממשלת ישראל ובוצע על ידי צה"ל והמתיישבים בצורה כואבת, אבל טובה. צריך לקחת את הלקחים ולממש אותם במקומות אחרים". המילים האחרונות זכו לשלל פרשנויות והבהרות באשר לכוונתם המדויקת.
נראה שהרמטכ"ל לשעבר ממשיך להתנהל כקצין במדים, הכפוף למרות הדרג המדיני ומצוּוה לעמעם את דעותיו שלו, ככל שיש לו כאלה. ארבעים יום לבחירות, וכל מה שאנחנו יודעים על דעותיו של המועמד לראשות הממשלה מסתכם בארבעה נאומים נמלצים שנכתבו על ידי יועצי תקשורת מנוסים, ראיון אחד לזמר ופובליציסט, ושורה ארוכה של סימני שאלה בסוגיות ליבה בוערות.
אכן, קשה לגזור עמדות מדיניות מהתבטאויות העבר של גנץ, אך רמזים לייעודו כמנהיג גוש השמאל אפשר בהחלט למצוא. ב־26 בפברואר 2015 סוקר בעיתון 'כלכליסט' אירוע שהתקיים לרגל יום הולדת 93 ליצחק רבין ז"ל. "כל מי שהיה קשור בצורה זו או אחרת לאצולת רבין התייצב באירוע", נכתב שם. "אך מסמר הערב האמיתי היה בני גנץ, שסומן בידי האליטה הרבינית כתקווה הלבנה שתוכל להביס את נתניהו אם אי פעם יחליט להיכנס לפוליטיקה. השנאה הבלתי מעורערת לביבי הייתה הדבק המאחד בין הנוכחים בערב".
