האיחוד בין הבית היהודי למפלגת עוצמה יהודית רע למדינת ישראל, אבל טוב לציונות הדתית. הוא לא הורס את הציונות הדתית, כי אם מחזק ומאיץ את תהליך הפיצול הרעיוני בתוכה, פיצול שאין מוצדק וטבעי ממנו. חידוד עמדות הוא תהליך רצוי לשני הקטבים האידיאולוגיים – השמרנים־חרד"לים מכאן והדתיים הליברליים מכאן. אף שהוא נכפה על הציבור הגדול שבאמצע, שנהג לשים ב' בקלפי כמצוות אנשים מלומדה, גם הוא עוד עשוי לצאת נשכר מרגע האמת שמביאה עימה מערכת הבחירות הנוכחית.
אני נמנה עם הסבורים שהחיבוק שהוענק לעוצמה יהודית – בין אם מהותי, בין אם "טכני" – הוא כתם על מצחה של מפלגת הבית היהודי. מעבר להתבטלות מול ראש הממשלה נתניהו, הוא מבטא כשל ערכי. הגזענות והאנטי־ממלכתיות עברו נורמליזציה ולגיטימציה בידי חלק מהתקשורת הדתית והרחוב הדתי, וכעת הן גם מולבנות בידי ראשי הבית היהודי. כמו רבים אחרים, גם אני שואל מה נשתנה בין החרם שהטילה המפד"ל בשנות השמונים על הרב מאיר כהנא, ובין פתיחת הדלת כלפי ממשיכי דרכו כיום. גם אם המציאות השתנתה, אני חושש שהמפד"לניקים השתנו יותר.
אבל כמי שמתבונן על האיחוד הזה גם מרחוק, הוא נראה טבעי ומתבקש.
עורך 'מקור ראשון' חגי סגל, שתומך באיחוד של מפלגות הימין עם עוצמה יהודית, הסביר בטורו בשבוע שעבר כי אמנם מיכאל בן־ארי ואיתמר בן־גביר, תלמידי הרב כהנא, אינם שותפיהם הטבעיים של המפד"לניקים, אך "אם מותר להתפלל איתם באותו בית כנסת, מותר גם לרוץ ביחד לכנסת".
בין אם זו מטפורה ובין אם תיאור מעשי, שווה להתעכב על עניין בית הכנסת. איני יודע היכן מתפללים בן־ארי ובן־גביר, אבל אפשר להמר שחלקים ניכרים של הציבור הדתי לא יימצאו איתם באותו מקדש מעט. לא כאקט הפגנתי, אלא באופן טבעי. הכיפה הסרוגה מצד עצמה כבר אינה מגדיר־זהות דתי, וּודאי שאינה מסוגלת לסמן בעבור חובשיה מרחב חברתי משותף. גם לראשי האיחוד הלאומי והבית היהודי, הנמנים עם האגף החרדי־לאומי, יש בתי כנסת משלהם, שאינם דומים לרוב בתי הכנסת העירוניים והקיבוציים, וודאי אינם דומים לבתי הכנסת שבהם נשים קוראות בתורה, אפילו לא בפני קהל שכולו נשים.
רבים שהסכימו לבלוע את האופי החרד"לי ההומוגני של הבית היהודי, מסרבים לעכל כעת את צירופה של עוצמה יהודית
בתי הכנסת הנפרדים הם רק אילוסטרציה למצבה של הציונות הדתית. גם אם הציבור הדתי ימני מבחינה מדינית וביטחונית, מבחינה דתית יש בו שמרנים ויש בו ליברלים, ובתווך יש מגוון גדול של זהויות וקהילות שלעיתים נמצאות בעימות ערכי ביניהן: היחס לרבנים, היחס להשכלה ולחילונים ולתרבותם, היחס למגזריות, היחס לרבנות הראשית ולחקיקה דתית, היחס לנשים וללהט"בים, היחס לשירות צבאי של צעירות דתיות, ועוד שלל סוגיות המשתרעות במשעול שבין בית הכנסת לכנסת והלאה משם. אין כאן שני מחנות מסודרים, אלא כמה וכמה מחנות ולהם השקפות שונות.
כל עוד נפתלי בנט עמד בראשות הבית היהודי, כל עוד הוא ושותפתו איילת שקד הבטיחו כוח ותקציבים למוסדות הציונות הדתית, טושטשו ההבדלים הללו במישור הפוליטי. למעשה, הבית היהודי היה אחד המקומות האחרונים שבהם דתיים מסגנונות שונים יכלו לשתף פעולה זה עם זה. בנט, שמעולם לא הסתיר את סגנונו המשוחרר מבחינה דתית, תרם לטשטוש מלאכותי של הפערים הדתיים – למשל בין פוליטיקאי דתי שמבקש הדרכה רבנית צמודה, ובין מי שלא. מהרגע שהוא ושקד פרשו, יותר דתיים צריכים לעמוד ביושר מול ההבדלים הללו.
נטישתו של בנט את הבית היהודי הותירה את המפלגה כנכס של המחנה החרד"לי, ודומה כי זה מתקשה לייצג לא רק את הליברלים אלא גם את הדתיים מהמרכז, אלה שזכו לכינוי "הדתיים הנורמליים". אבל באופן מעניין, רבים שהסכימו לבלוע את האופי החרד"לי ההומוגני של הבית היהודי ודבקו במסגרת המגזרית שמציע הבית היהודי, מסרבים לעכל כעת את צירופה של עוצמה יהודית.
הציבור הדתי נמצא בעיצומה של רעידת אדמה פנימית. המחלוקת סביב העסקה עם עוצמה יהודית מתנהלת בלהט במאמרי דעה בעיתונים ובעלונים, בבתי הכנסת ובשולחנות השבת. מאז יום רביעי שעבר, הרשתות החברתיות מתפוצצות מגינויים של דתיים ודתיות כלפי שילוב אנשי עוצמה יהודית, ומשמעותית במיוחד היא ההתנערות מהמהלך של אנשים ונשים מתוך הבית היהודי ומתוך האליטה הדתית־לאומית, שהודיעו על פרישתם. העימות נמצא בתוך המחנה.
מערכת הבחירות של 2019 כוללת חיבורים ופילוגים. מותר לנחש כי את מקומם של הסרוגים שפורשים מהבית היהודי ממלאים כעת גם אחרים – למשל תומכי ימין קיצוני מקרב הציבור המסורתי, החילוני והחרדי. נפתלי בנט ואיילת שקד, מצידם, מציעים להרחיב את השותפות בין ימנים חילונים ובין ימנים דתיים, וגם מפלגות הליכוד, כחול־לבן והעבודה מקוות לקבל קולות של דתיים. כך או אחרת, מפלגת הבית היהודי – בניגוד לדגל שמונף כעת מעל כל נאום וכרזה שלה, בניסיון להציג אותה כמפלגה מכילה, תתקשה להציג עצמה כמפלגה הדתית־לאומית. האם יש אחרת במקומה? לא, אבל הציונות הדתית נמצאת במסלול של פיצול.
