בעצם, הכנסת אותנו לבעיה רצינית, מנדלבליט.
אם יקבלו השופטים את טענתך בכתב האישום, כי "סיקור חיובי" גם הוא בגדר שוחד – האתר הנותן אכסניה למאמר זה, והעיתון העומד בבסיסו, דינם להיסגר. כי הנה, אם תגלול עשרים סנטימטרים למטה, או אם תלחץ על שניים-שלושה לינקים במסדרון השמאלי של העמוד הזה, תיתקל מן הסתם במילים חיוביות על פוליטיקאי זה או אחר. לכאורה, פריעת חוק לאור יום.
שמא תאמר, לא ראי זה כראי קשרי וואלה-נתניהו: שם הייתה תמורה בדמות רגולציה שהיטיבה עם אלוביץ', ואילו אתם במקור ראשון מפרגנים לחבר הכנסת פלוני ולסגן השר אלמוני על בסיס מצוות "ואהבת לרעך כמוך" בלבד. לא, אני לא חושב שאתה לא תאמר את זה. הרי כבר נפסק בדין הישראלי כי שוחד יכול להיות גם בדמות "שלח לחמך", מתן טובת הנאה בלי שום עסקה קונקרטית עכשווית, אלא מתוך כוונה לקבל תמורה ביום מן הימים. לא נעים, אבל המשמעות הישירה היא שכתבתנו הפוליטית ופרשננו המשפטי יענדו בקרוב אזיקים ויעברו להתגורר באגף תורני כלשהו, כיאה למי שמילאו את מצוות אהבת ישראל בהתלהבות יתרה.
אתה מבין את ההבדל בין חיוב כרטיס אשראי לסיקור חיובי, כבוד היועמ"ש? יש מערופים שחורגים מסדר העניינים הרגיל. אם קבלן משלשל מעטפת מזומנים לכיסו של גורם שלטוני, אפשר להניח שהוא לא עושה זאת במסגרת משחק גמד-ענק כלל ארצי. גם אוסף עטים יקרים, יצירות אמנות או אפילו ארגזי שמפניה – לנותן יש בהם חסרון כיס. במקרים כאלה אפשר להתווכח אם מדובר בשוחד או במתנה תמימה לרגל חתונת הבן, אבל סיקור חיובי? את זה כל מו"ל, עורך עיתון וכתב עושה כראות עיניו. או מתוך הזדהות אידיאולוגית, או מתוך הערכה כנה למושא הכתיבה, או מתוך חיבה לשנינות וחוש ההומור של האיש, ולפעמים אפילו מתוך חברות אישית. כן, גם אז זה לא שוחד.
זוכר את כתבת הפרופיל המלטפת שאמנון דנקנר ז"ל, כעורך מעריב, סידר לחברו הטוב אהוד אולמרט? הכתב עמרי אסנהיים, שמצא עצמו חתום על המסמך המביך, אפילו התפטר מעבודתו. האפיזודה ההיא נחשבה לחרפה עיתונאית, אבל אף אחד לא חשב לפתוח בחקירה פלילית בגלל אותו לחם שנשלח, שלא לומר בורקס פינוקים. כי בניגוד לתשורות יקרות אחרות, סיקור חיובי לא עולה לנו כלום. אנחנו יכולים להמטיר אותו לכל עבר, בלי שתהיה בכך הקרבה כלשהי. לדין הפלילי, היסוד הנפשי של העיתונאים בזמן שהם רכונים על המקלדת אינו רלוונטי (וממתי בכלל יש להם נפש). ולא מדובר רק במילים – אפשר למשל לבחור מתוך עשרים תמונותיו של שר התיירות, דווקא את זו שצולמה בזווית מחמיאה. אופס, גם העורכים הגרפיים שלנו עומדים להריח ליזול. מזל שגם במערכת הם ממוקמים לא הרחק מהארון של המנקה.
ובעצם, הכנסת אותנו לבעיה עוד יותר רצינית, מנדלבליט.
כי אם סיקור חיובי הוא שוחד, גם סיקור שלילי הוא שוחד. הִשפלת פוליטיקאי אחד – רוממת מישהו כנגדו. השמצת את הקינוחים של גילת – הוספת חיוכים סביב החמגשיות של שרה. ביקרת את הצפיפות ברכבת ישראל כ"ץ – שבינתיים הפך לממלא מקום שר החוץ, כנראה בגלל הניסיון הרב שרכש במילוי מקום – הוספת כמה קולות פריימריז לגלעד ארדן.
החדשות הטובות הן שכתבתנו הפוליטית ופרשננו המשפטי יזכו לחברה טובה בתא המעצר, כשיצטרפו אליהם גם כתבינו לענייני פקקים או התיישבות, פריפריה או ספורט. גם הם, שביקורתם אומנותם, למעשה משחדים בלי הרף. תפוס אותם בלינקים כאן למטה, ואם הם מנסים לברוח, תרפרש.
ובעצם, הכנסת גם את עצמך לבעיה רצינית, מנדלבליט.
אתה הרי עובד ציבור. ככזה, גם לך אסור לקבל שוחד מכל סוג שהוא. פתח גיליון אקראי של ידיעות אחרונות או הארץ מהשבוע הנוכחי, ותראה את ערימת המתנות הבלתי חוקיות שמשוגרת אליך. אל תטרח לכתוב לי תשובה, יהיה לנו מספיק זמן לדבר על זה במעשיהו.
