תגידו, יש בחירות בסוף או שביטלו הכול ולא סיפרו לי? לכאורה נראה שב־9 באפריל עם ישראל ינהר לקלפי, אבל אם מסתכלים קריאייטיבית, העסק מג'עג'ע. איפה הימים היפים של 2015, כשפוליטיקאי הדביק לסנטרו זקן ג'ינג'י, עטה חולצת פלנל ורץ לצלם סרטון בשדרות רוטשילד? איפה מרצ, שעושה דברים שמגניבותם עומדת ביחס הפוך לכמות המצביעים שלה? האם הימים האלה חלפו? עזבו את כחלון, שמנהל קמפיין כבר כמה שנים טובות, כי הוא הבין מוקדם מאוד שמפלגתו תדמם מנדטים בבחירות הבאות. איפה שאר הפוליטיקאים?
גילוי נאות, הייתי חבר בצוות הדיגיטל של הבית היהודי בבחירות 2015, ותנו לי לומר לכם – שם הייתה הרגשה פסיכית של קמפיין. באופן טבעי כשאתה בתוך הקלחת הכול מתעצם, אבל באמת הייתה שם עשייה: ביקורי בית מצולמים, סרטונים קצרים בהשתתפות הח"כים, ראיונות בערוצים זרים ועוד כהנה וכהנה חומרים שמילאו את פייסבוק ויוטיוב עד בלי די.
ההרגשה ב־2019 היא שאנחנו פשוט לא שם. פוליטיקאים ממעטים להעלות סרטונים, וגם כשזה קורה החומרים פשוטים מבחינה יצירתית: מועמד אומר דברים למצלמה. אין תחושה של אסטרטגיה, עובדים הרבה מעכשיו לעכשיו, אין מסרי־על. נדמה שיש מעט מאוד ברק בבחירות 2019, והברק היחיד שנמצא ברקע מטריח אותנו בסרטונים מביכים.
יש כמה הסברים לנסיגת היצירתיות הזאת: הפריימריס בחלק מהמפלגות הסתיימו לא מזמן, ולכן לא היה פנאי לעסוק בזוטות. בחלק מהמפלגות הלא דמוקרטיות נערכו איחודים, מה שאומר שתסריטי דאחקות רבים כנראה נזרקו לפח. רק תחשבו על התיקיות "לפיד גובה", "לפיד זגזגן" ו"לפיד ג'ל" שכותבי חוסן לישראל השליכו בכאב רב לסל המחזור.
אפשר לטעון שהסיבה לכך היא חוסר הסבלנות שלנו. אנו בעיצומו של קמפיין בחירות ציני, שבו חלק מהפוליטיקאים אפילו לא מנסים להסתיר שהם לא דוברים אמת. מצד שני, ציבור הבוחרים ראה הכול. הוא ראה את ראש הממשלה מתחפש לבייביסיטר, את שר הכלכלה מתחפש להיפסטר ואת יו"ר יש עתיד מתחפש לשר אוצר. כמה אפשר להפתיע אותו?
ואולי ההסבר פשוט יותר – היו כל כך הרבה תקריות הזויות בכנסת היוצאת, ולכן קשה לייצר הומור ברצינות. בואו ניזכר בכמה מהן: קסניה סבטלובה (התנועה) נאמה במשכן לבושה בשמלת כלה. היא גם זעמה כשהח"כית הטרייה לאה פדידה (המחנה הציוני זצ"ל) חנתה בחניה שלה, ואז היא הסבירה לה בליפסטיק על השמשה שלא כדאי שתעשה את זה שוב. רוצים עוד אירוע מהמם מחניון הכנסת? אורן חזן צילם את ח"כ איילת נחמיאס־ורבין צורחת עליו ומכנה אותו "תת־אדם".
אל תלכו, יש עוד: מיקי רוזנטל התפרץ על תושבת דרום תל־אביב בזמן דיון, והלך לכיוונה באופן לא לחלוטין בלתי מאיים. הפשוש הזה גם התרגז מאוד על ציוץ הומוריסטי שכתבתי עליו בטוויטר, וכתב לי בתגובה ששכחתי לקחת את הכדור היום ושאם אני צריך עזרה מקצועית כדאי שאפנה אליו. לא תייגתי את הח"כ המסור, אז הסקתי שהוא חיפש את שמו בטוויטר וכך הגיע לציוץ שלי. כשעניתי לו שאפשר לקבל כדורים גם לטיפול באובססיות הנוגעות לחיפוש עצמי, הוא התעצבן וכתב לי למצוא חיים, ואז חסם אותי. כמה חבל שהתכשיט פרש מהכנסת.
אתם עוד פה? ממשיכים: אושיית טוויטר מוכרת צייצה ביום השואה שהיא מחפשת קישור למשחק בין ריאל לבארסה, אז זהבה גלאון, לא פחות, צייצה לה בתגובה קישור לצפייה ישירה במשחק. לאחר מכן גלאון טענה בזעם שפרצו לה לטוויטר, ושהיא תגיש תלונה במשטרה. אני מאמין ששוטרי מרחב ירקון ממתינים בציפייה רבה עד היום הזה להגשת התלונה. שתו מים, כבר ממשיכים.
ח"כ מרב מיכאלי טענה שהמקום הכי פחות בטוח לילדים הוא הגרעין המשפחתי. בתגובה הלסת התחתונה שלי החליטה שהלסת העליונה הוא המקום הכי מסוכן בעבורה, ונשרה במהירות לעבר הרצפה. סתיו שפיר התגלתה במלוא ימניותה, כשג'מאל זחאלקה טען שהיא גזענית שלא אומרת לח"כים הערבים שלום במסדרונות הכנסת. זו אותה שפיר שטענה בלהט כלפי נפתלי בנט שהעם היהודי הגיע לישראל ממצרים, לא פחות.
לא נשכח כמובן את מעללי נאווה בוקר ושאר החברים בעשירייה השלישית של הליכוד, שבכוונה לא פירטתי עליהם כי את כל זה כבר שמעתם. אתם גם יודעים למה. אז אחרי ארבע שנים מלאות בכל הטוב הזה, אולי הפוליטיקאים הבינו שצחקנו עליהם מספיק, ואין טעם לנסות לגרום לנו לצחוק איתם.
