מדוע חברי כנסת שפעלו בשנות השבעים מקבלים בכל מערכת בחירות קרדיט מחודש לשיטת חלוקת המנדטים שלנו? לא ברור. "חוק בדר־עופר", הקרוי על שם חברי הכנסת יוחנן בדר מגח"ל ואברהם עופר מהמערך, קובע את האופן שבו יחולקו עודפי הקולות למפלגות, ושאולי יעניקו להן מנדטים נוספים.
לאחר שהקולות הכשרים נספרים (לא כולל מעטפות עם יותר מפתק אחד או פתקים מקושקשים), נקבע אחוז החסימה על בסיס כל המשתתפים בבחירות: נכון להיום מדובר על 3.25% מקולות הבוחרים, השווים בערך ארבעה מנדטים. מפלגה שלא הגיעה לשיעור הזה (בבחירות הקודמות נדרשו כ־136 אלף קולות כדי לעבור את אחוז החסימה) לא תיכלל בחלוקת המנדטים.
קצת היסטוריה: עד שנת 1973 חישבו את חלוקת הקולות והפיכתם למנדטים באופן שהיטיב עם המפלגות הקטנות, שלהן היו עודפים גדולים. קולות המצביעים חולקו ב־120 המושבים, ומנדט נוסף הוענק לבעלי השארית הגבוהה ביותר. חוק בדר־עופר מחלק את הקולות בצורה מורכבת שמיטיבה דווקא עם המפלגות הגדולות, כך שמחלקים את מספר המנדטים פלוס אחד בכל הקולות הכשרים, והמפלגה שהשיגה את התוצאה הגבוהה ביותר תקבל מנדט נוסף.
רגע רגע: יש גם הסכמי חלוקת עודפים בין מפלגות, הקובעים את השלב הבא של חלוקת המנדטים. כל שתי מפלגות שחתמו ביניהן הסכם נחשבות מפלגה אחת, והמספרים שלהן מחוברים ומחושבים כמפלגה אחת. גם כאן, ככל שהמפלגה גדולה יותר, גדלים סיכוייה לזכות במנדט הנוסף. מכיוון שכך, מפלגות מעדיפות לחתום עם מפלגות שגודלן הצפוי קרוב לשלהן, כדי להגדיל את סיכוייהן לזכות במנדט נוסף.
מי חתום היום: למרות האמור, יו"ר האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ העדיף לחתום על הסכם העודפים של הבית היהודי עם הליכוד דווקא, כאיתות למחויבות עתידית של נתניהו למפלגה. בנט, שביקש לחתום עם מפלגתו לשעבר, נשלח לזרועותיו של ליברמן, אך הייתה זו איילת שקד שחתמה בפועל על ההסכם. עוד חתומים יהדות התורה עם ש"ס, והעבודה עם מרצ. כחלון חזר בו מההסכם שחתם עם כחול־לבן, ובשלב הזה אין לשתי המפלגות שותפה עתידית לחלוקת עודפים.
איחוד וחלוקה
אפרופו כחול-לבן; ככל שהימים נוקפים, במפלגה מספקים קצת יותר תשובות בנוגע לעמדותיה, אף שהיו"ר גנץ עדיין מתבצר בשתיקתו. ביום רביעי שחררה המפלגה את מצעה עם הרבה הבטחות בחירות לרפורמות ותקציבים, לצד עמימות מכוונת סביב הנושאים המדיניים כדי לא להבריח מצביעים.
בליכוד מתכוונים לתקוף את גנץ ולפיד על כל אמירה החושפת את עמדותיהם. ח"כ עפר שלח, ממנסחי המצע, לא הכחיש כי השאיפה היא פתרון שתי המדינות. במפלגת העבודה, לעומת זאת, מגבשים את המסר הבא למצביעיהם: "אנחנו תעודת הביטוח שלכם". גם תקבלו את גנץ ראש ממשלה, וגם לא נשב עם נתניהו. בסביבת גבאי תוהים כמה האיחוד המלאכותי יחזיק מעמד. לדעתם, אם נתניהו יציע למי מהשלישייה המובילה של כחול־לבן להצטרף לממשלתו, המפלגה תתפרק בתמורה לתיקים.
בכל מקרה, אם גבאי ונתניהו יצליחו להחזיר שלושה מנדטים לליכוד (כי גנץ הוא שמאל) ושלושה לעבודה (כי גנץ הוא ימין), מי שירכיב את הממשלה הבאה יהיה נתניהו.
