גנץ ואלף המחבלים כמקרה בוחן, נתניהו כאומן לחימה, השמאל כחלל תהודה: קמפיין בחירות, כך עושים זאת נכון. שלב אחרי שלב.
כובע נוצה גנדרני
בתחילת השבוע טען ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בתדרוך לשרים ולח"כים של הליכוד כי "גנץ השתתף בטקס זיכרון לאלף מחבלי חמאס שנהרגו בצוק איתן". הטקטיקן מספר אחת של מדינת ישראל יודע איך עושים זאת נכון. הוא יודע שהוא לא תמיד מדייק. אני לא בטוחה אם הוא בהכרח מאמין לעצמו. אבל הוא יודע איך עושים קמפיין בחירות טוב.
אומרים שלפעמים ההבדל בין אמת לשקר הוא דק ביותר. לפעמים צריך רק להוסיף לראשה של האמת איזה כובע נוצה גנדרני כדי שכולם יצביעו עליה ויצעקו "הסתלקי מפה נוכלת". כובע נוצה אחד קטן יעשה את העבודה. לא להגזים. בלי איפור כבד או לבוש צעקני. תוספת קטנה לאמת, וכבר יש מי שיטען שזה שקר. קטן, לא מתבלט. עם טקט. כזה שיכול להתקבע בלב שומעיו.
הכנות לקרב ואומנות לחימה
הג'ודוקא לומד לחוש את תנועתו ותגובותיו של העומד מולו ולהגיב בהתאם. הוא לומד להשתמש בכוחו של "היריב" ולנצל באופן אופטימלי את האנרגיה הטמונה בתנועה הטבעית של הגוף, הן שלו והן של יריבו. הוא לומד להשתמש בתזמון מדויק במקום בכוח. בתהליך הזה הוא לומד להכיר את התגובה שלו לאחר ואת תגובתם של אחרים אליו. מכיוון ששפת הגוף היא ערוץ מופלא לביטוי עצמי, הרי שהג'ודוקא לומד להכיר את עצמו בקשר עם האחרים בכל המישורים.
גם נתניהו. הוא עוטה את חליפת הג'ודו הלבנה. חגורה שחורה. בקל.
השמאל כתיבת תהודה
טוב, אבל גם בשמאל כבר מבינים דבר או שניים. העם ימני. ניצחון בבחירות והחלפת נתניהו יתאפשרו רק בעזרת קריצות לימין עד כדי תסמונת טורט. בטח הבחנתם גם אתם בטיקים האלו בפניהם של גנץ ולפיד. אבל שימו לב, אם בנימין נתניהו מתדרך את אנשיו נגד גנץ ו"השתתפותו בטקס זיכרון למחבלים", בכחול־לבן חייבים להתנער מזה. עכשיו, גם מי שלא שמע את דבריו של נתניהו, ישמע אותם באמצעות מתנגדיו. "ביבי שקרן", הם יאמרו. יצטדקו. "זה לא נכון שגנץ השתתף בטקס זיכרון לאלף מחבלים". יסבירו שזה בסך הכול כובע נוצה גנדרני שהתלבש על האמת. כי המינון חשוב, זוכרים? בלי קשקושים וגוזמאות אימים. שינוי קטן מהאמת שיכול להתלבש בקלות.
אני גיטרה. מישהו פורט עליי. יכול לשיר גנץ. כך הוא הופך לתיבת התהודה של נתניהו. על פי "מילוג": "תיבת תהודה היא חלל ריק שתפקידו להגדיל את עוצמת הצליל, לתת לו סאונד משובח ועמוק יותר ולהוציא אותו אל חלל החדר".
והאמת היא ששנה אחרי שניצח על המבצע בעזה ולאחר שסיים את שירותו בצה"ל, גנץ צולם באירוע בכפר־עזה שנועד לדברי מארגניו לקרב בין הציבור הישראלי לפלסטיני. הם הציגו אותו כקונצרט חגיגי בהשתתפות יהודים וערבים, בסימן התקווה לדיאלוג ולפיוס שנפתח ב"קינה ואשכבה להרוגים משני הצדדים". גם בזמן אמת היו אנשים שמחו על השוואת הסבל של הפלסטינים והיהודים. מובן שהביקורת הזו תישמע.
אבל האם אכן מדובר על "טקס זיכרון לאלף מחבלי חמאס שנהרגו בצוק איתן"?
ובכן, לא ממש. ועדיין האמת הזו עוד לא מספיק ימנית בשביל רוב העם. רוב העם לא בשל או מסמפט אירועי זיכרון משותפים ליהודים ולפלסטינים. הכאב שלנו כואב יותר, הסבל שלנו סובל יותר, הדם שלנו אדום יותר, והם התחילו בכלל אז שלא יבכו או ישירו איתנו עכשיו. לא מתאים.
כחול־לבן צועקים "ביבי שקרן", חוזרים על המסרים שלו בניסיון להפריך אותם, ובעצם מגלים לנו את הסוד. הם לא מספיק ימנים. בטח לא כמו נתניהו. הם הולכים לטקסים של "שמאלנים", שריח תקווה נודף מהם (פויה!). והרי לכם ניצול כוחו של היריב בצורה המיטבית.
שתי שאלות לסיכום: האם כחול־לבן צודקים כשהם תוקפים "ביבי שקרן"? לא. יותר נכון לומר שהוא הולך ליד האמת. בדיוק במקום הנכון כדי לא לאבד את הבייס. נתניהו מצליח לזקק לכדי אומנות ברמה הגבוהה ביותר איך אומרים דברים שנשמעים שקר רק לשמאלנים. ואז, כשימנים שומעים בתקשורת שמאלני שמסביר למה ביבי משקר, הם אומרים "וואלה לא נכון, ביבי צדק". שאלה שנייה: האם גנץ "שמאלן"? קצת. בדיוק במידה הלא נכונה. וזו כל התורה כולה על רגל אחת, והרי לכם תמצית הוויכוחים שיעלו ויצופו בין שתי הדמויות שמתעתדות לשבת על כס ראש הממשלה. גזרו ושמרו.
סופרים אבדות
אבל במלחמה כמו במלחמה, גם למנצחים יש אבדות. אנחנו יודעים את זה כבר מזמן, התחמושת הכי טובה של נתניהו היא "התקשורת הסמולנית". אז אולי הוא גאון שיודע איך לתרגם אותה למנדטים ואיך בכל מצב הוא נמצא כמה צעדים לפני יריביו – שחקן השח־מט החכם ביותר בסביבה. מצד שני, כשהשיטה כל־כך שקופה ושחוקה, יש רבים ברחוב, גם הימני, שמואסים בשיטות האלה של נתניהו, ומתחילים להרהר בהמשך כהונתו.
יש לא מעט בוחרים פוטנציאליים שמחפשים מנהיג שידבר איתם בצורה אינטליגנטית, בגובה העיניים. שיאמר "אני מנהיג טוב ואתם יודעים את זה, תנו לי להמשיך להנהיג אתכם". ונתניהו לא פעם מפסיד אותם.
כשבליכוד מעדיפים ללכת למכנה המשותף הנמוך, לצעוק "בני גנץ חמאסניק" ולצפות שהבוחרים ירוצו לקלפי לשים אותיות מחל, גם ביבי מפסיד.
אולי לא בבחירות. אבל את הנשק החזק האמיתי שלו – מנהיגות אמיצה ואינטליגנטית – הוא מפסיד. בשקט, בחושך, הוא סופר אבדות. מלקק את פצעיו. יודע שהוא יכול היה הרבה יותר מזה. אבל אתם יודעים מה אומרים, במלחמה כמו במלחמה לא הכול מושלם, במלחמה קורים גם דברים לא טובים. 
