מחאת הרחוב בעזתית נכנסת ליומה הרביעי. תחת הכותרת "בדנא נעיש", רוצים לחיות, יוצאים אלפים לרחובות ערי הרצועה במטרה למחות על תנאי המחיה הבלתי נסבלים תחת שלטון חמאס. המראות הקשים המתפרסמים ברשתות החברתיות. נשים מגובסות אחרי מכות שספגו מאנשי הביטחון של חמאס, ילדים החושפים את גבם למצלמה ומעידים על מכות קשות שהוכו על ידם. סרטונים בהם נראים אנשי חמאס יורים ירי חי לעבר מפגינים גם כן הופצו ברשת והבהירו לכל מי שתהה, מדוע עד כה תושבי עזה לא הובילו הפיכה עממית נגד שלטון חמאס.
גרעין המחאה החל כבר לפני שנתיים, אז יצאו ההמונים למחאה על העדר אספקת חשמל סדירה ומחירים גבוהים אל מול אבטלה גואה. אבו מאזן היושב במוקטעה מחכך ידיו בהנאה נוכח המצב המתפתח בעזה. כשהחל בסנקציות הכלכליות על עזה, ב-2017 הוא קיווה שהעדר תזרים המזומנים יובילו למחאה פנימית ויורידו את תנאי חמאס במשא ומתן על פיוס פלסטיני ויחזירו את שליטת הרשות הפלסטינית לעזה. כשטרור הבלונים ועפיפוני התבערה החל, קיווה אבו מאזן שישראל תהיה זו שתיכנס לרצועת עזה ותשמיד את שלטון חמאס וכך על רוביהם של צה"ל הוא יחזור לשלוט ברצועה.
אבל באופן אבסורדי, דווקא ההתערבות הקטארית והצפת רצועת עזה במיליוני דולרים ובדלק שהגדיל את שעות החשמל ברצועה, היו אלו שעשו את העבודה והגבירו את המתיחות בין חמאס לבין התושבים. בעוד שבארגון הטרור העזתי ניסו לצייר את המהלכים האחרונים כניצחון המאבק על ישראל וכסיבה נוספת להמשיך את המהומות על הגדר כדי להשיג הישגים נוספים, התושבים ראו שהכסף הולך למקורבי חמאס והבינו שהחשמל שזורם כעת בבתיהם, מעולם לא הפסיק לזרום בבתי המקורבים לארגון השולט בעזה מאז 2007.
בארגון החמאס מצביעים על הרשות הפלסטינית כמי שמשלמת למפגינים לצאת לרחובות עזה בניסיון להפיל את שלטונם. השיח ברמאללה יכול בהחלט לחזק את העמדה הזו. דובר תנועת פתח אוסאמה אלקוואסמה, התראיין לרשת הטלוויזיה הרשמית ובה הביע תמיכה בהפגנות "המסר שלנו לגיבורים שלנו שנלחמים נגד מליציות חמאס ברצועת עזה הוא כי הדרך לירושלים מתחלה במהפכה נגד הרודנות. תנועת פתח עומדת עמכם ותמיד נהיה נאמנים לכם".
בתגובה לתמיכת רמאללה במפגינים, מנגנוני הביטחון של חמאס עצרו פעילי פתח והבהירו "לא ניתן לכנופיית אוסלו, לחבל בשלטון שלנו ברצועה".
השאלה הגדולה שתושבי רצועת עזה צרכים לשאול את עצמם היא "מהי החלופה של שלטון חמאס?", שאלה שאין לה תשובה אמיתית. האווירה בחודשים האחרונים רק מחזקת את הקו לפיו גם בישראל וגם במצרים רואים את חמאס כריבון היחיד ברצועה וכגורם היחיד שיכול להמשיך לשלוט בה.
המצריים שבתחילת הדרך נקטו בעמדה קשיחה נגד הארגון שמזוהה עם האויב הגדול שלהם, האחים המוסלמים, נפגשים עם בכירי חמאס אסמאעיל הנייה ויחיא סנוואר באפן תדיר ומרבים לפזר חיוכים כלפי הרודנים של עזה. ישראל מצידה ממשיכה לסבול את הטרור על תושבי עוטף עזה וחזרה לשגרה מהירה של בחירות, גם אחרי 2 טילי פאג'ר שנורו לעבר גוש דן, כשהיא מתרצת לעצמה כי אלו נורו בטעות.
ישראל מנהלת מדיניות של הפרד ומשול שמשמעותה פיצול בין עזה לרמאללה. כך ששלטון חמאס בעזה הפך לנכס אסטרטגי ישראלי. והצרה הגדולה היא, שגם חמאס מודע לכך.
