מימון המפלגות לבחירות מתבסס על 'יחידת מימון', העומדת כיום על כ־1.395 מיליון ש"ח. כל מפלגה מקבלת תקציב מהמדינה לטובת הובלת קמפיין, העסקת אנשי מטה, מפקחים ביום הבחירות ועוד, והוא נמדד על פי ממוצע המנדטים של שתי מערכות הבחירות הקודמות, פלוס אחד. למשל, מרצ שזכתה בבחירות 2013 בשישה מנדטים ובאחרונות בחמישה, מקבלת תקציב לפי 5.5 יחידות ועוד אחת. באופן מפתיע, גם מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה אך זכו באחוז אחד מהקולות ויותר – מקבלות יחידת מימון אחת, כאמור 1.395 מיליון שקלים.
אם מנהלים קמפיין חסכני ומגיעים עם קהל מצביעים ודאי מהבית, מדובר בעסק כלכלי לא רע. מפלגת עלה ירוק למשל, שרצה בכל מערכות הבחירות מאז הכנסת ה־15, גרפה בכל סיבוב כמיליון שקלים. "זה עסק כלכלי לכל דבר", מאשר אחד מפעיליה לשעבר, במיוחד כאשר הקמפיין נעשה במשורה וממומן על ידי המונים, ובקצה שלו עומד אחוז בוחרים יציב. בבחירות הנוכחיות הפתיעה עלה ירוק והחליטה שלא להתמודד. בסיס התומכים שלה נדד ל'זהות', מפלגתו של משה פייגלין, המחויב גם הוא לנושא הלגליזציה של סמים קלים.
מפלגה נוספת שזכתה בבחירות הקודמות לרווח נאה הייתה 'יחד' של אלי ישי, שקיבלה כ־2.97 אחוזים מקולות הבוחרים ובעקבות זאת יחידת מימון. בבחירות 2013 היו אלה עם שלם, ארץ חדשה, כוח להשפיע, עוצמה לישראל וכאמור עלה ירוק שזכו כל אחת בסכום נאה על חשבון הציבור ובלי שנכנסו לכנסת. גובה יחידת המימון מתעדכן בהתאם למדד, ונקבע על ידי ועדה ציבורית בת שלושה חברים שבראשה עומד שופט.
על מימון הבחירות הנדיב שמעניקה המדינה, כלומר אנחנו, נאבקו גם בנט ושקד כאשר התפצלו מהבית היהודי. לצורך קבלת המימון היה עליהם לגייס חבר נוסף, שלישי, והם צירפו אליהם את ח"כ שולי מועלם. כך קיבלה הימין החדש סיפתח כלכלי בגובה ארבע יחידות מימון (שלושה מנדטים+1). הבית היהודי, שנותרה עם החובות מאחור, קיבלה רק חלק מהתקציב שהתכוונה להסתמך עליו בבחירות 2019, מה שהעמיק את הבור התקציבי שלה במקום להתחיל עם פלוס בבנק.
