דו־קיום אמיתי לא יהיה כאן במאה השנים הקרובות, פוסק שלום ירושלמי ומסביר לנו שבשל הקונפליקט והלוחמה בין ישראל לפלסטינים שיימשך עוד מאה שנים זה פשוט לא יקרה: "סובלנות של ממש, אמון אמיתי ואפס חשדנות לא יכולים להתקיים כאן… זהו תוצר של אי־נורמליות אלימה ולא פוסקת. היהודי לא יאמין בקלות לערבי, שבאופן טבעי ליבו נתון עם בני משפחתו ועמו. הערבי לא יאמין ליהודי עד הסוף, כי בעיניו הוא מבקש לדכא את בני עמו ולשלול את זכויותיו. משום כך השותפות בין שני העמים בתוך ישראל היא עדיין קרה ומרוחקת". זאת כתגובה לפוסט "התמים" לתפיסתו שכתבה גל גדות: "זה לא עניין של ימין ושמאל, יהודי או ערבי, זה עניין של דיאלוג, של הידברות לשלום ולשוויון ושל סובלנות שלנו אחד כלפי השני"
השבוע הטיחה בי סטודנטית במכללה בצפון: "איך אתה יכול לדבר על שותפות עם הערבים, אם רק תעז להיכנס לאום אל פאחם ירצחו אותך?" ואני בתשובה אמרתי לה שבאום אל פאחם ובבאקה אל גרביה ובכפר קרע אני מסתובב כול הזמן, מרגיש לא פחות בבית ולא פחות בטוח ממה שאני מרגיש בירושלים ובחיפה ובתל אביב. סיפרתי לה שלעולם לא פגעו באף יהודי בישובים האלה.
אבל אותה ואת שלום ירושלמי העובדות האלה פחות מעניינות. האם אתם יודעים ששני שליש מאזרחי ישראל הערבים, שאכן רובם מגדירים את זהותם הלאומית כפלסטינים, שואפים בעיקר לאזרחות ישראלית שוויונית, מבקשים להצביע למפלגה שתהיה בקואליציה כך שלקול שלהם תהיה השפעה על מעמדם האזרחי? האם אתם יודעים שכבר עשור אנחנו הפעילים בחברה האזרחית למען עתידה של ישראל הדמוקרטית איננו משתמשים יותר במושג "דו-קיום" כמטרה?
איננו מבקשים להבטיח סטטוס קוו של קיום זה לצד זה של מי שישראל נבנתה להיות ביתו לצד מי שישראל מפלה ומחוקקת "חוק לאום" על מנת להבטיח את היותו אזרח סוג ב'. מטרתנו איננה "דו קיום" – מטרתנו היא כינונה של "חברה משותפת" שבה יש שוויון ושותפות בין כלל אזרחי מדינת ישראל. "חברה משותפת" שבה כולם מרגישים שישראל היא ביתם, ששפתם מקובלת, שתרבותם מתאפשרת, שהמרחב הציבורי משותף, שאפשר לבלות ביחד בפארק המשותף ובמרכזי הקניות המשותפים ולהרגיש בטוחים.
אצלנו, במרכז לחברה משותפת- גבעת חביבה, משתתפים 50 אלף איש בתכניות שפועלות למען כינונה של החברה המשותפת בישראל. ובדיוק כמו שכתבה גל גדות "זה לא עניין של ימין ושמאל, יהודי או ערבי, זה עניין של דיאלוג, של הידברות לשלום ולשוויון ושל סובלנות שלנו אחד כלפי השני" ותתפלא שלום ירושלמי לא רק שלא נזדקק למאה שנה של סכסוך אלים בשביל להגיע לזה בהרבה מקומות בישראל זה כבר קיים: בבתי החולים ובבתי המרקחת, במרכזי הקניות ובשמורות הטבע, באוניברסיטאות ובמכללות , בכל אלה אנחנו ביחד והרבה פעמים זה כבר פשוט נראה טבעי.
נכון שיש מי שזה מאיים עליו ולכן הוא מסית נגד "הערבים". הוא מבין שבלי הפוליטיקה של "הפרד ומשול", הפוליטיקה של "שנאת האחר" והפחד מהזר אין לו סיכוי להישאר בשלטון. ולכן מלמדים כאן בישראל שלנו לשנוא את האחר, לפחד ממנו לראות בו כאויב הבא להשמידנו. אבל למרות הפוליטיקה החברה המשותפת כבר כאן. דור צעיר של בני המקום יהודים וערבים שגדלים בארץ הזאת מבינים שלנצח נחיה כאן ביחד, שנועדנו להיות שותפים בארצנו המשותפת. היהודים לא ילכו לים והערבים לא יטרונספרו למזרח.
אני רואה את האזרחים החדשים של ישראל גדלים ומתרבים, מפסיקים לפחד "ממה יגידו" עליהם כשיעיזו לדבר על שותפות, צדק, שלום ושוויון. אני כבר רואה אפילו את הפוליטיקאים של המחר שיבנו שותפות פוליטית יהודית-ערבית. לא, ממש לא נגזר עלינו להרוס את ארצנו בנחשולי הדם, השנאה והפחד במאה השנים הבאות. נהפוך הוא – השותפות היהודית-ערבית שנרקמת בתוך ישראל תהיה בקרוב הגשר שעליו ייבנה השלום בין מדינת ישראל למדינות ערב, ובין אזרחותם הישראלית ללאומיותם הפלסטינית של ערביי ישראל.
