בא לי להצביע ביבי. למרות כל השנים ועם כל החשדות וכתבי האישום הכפופים לשימוע והחרטוטים והדברים שהוא לא עושה וזה שלפעמים סתם בא משהו חדש – אחרי כל זה, כשאני מסתכל עליו הוא בעיקר מרגיע אותי. תמיד צחקתי על אנשים שמזלזלים בפחד כמניע ראוי לבחירה במועמד, אבל לפחות מחצית מההצבעה שלי קשורה בחששות, וביבי מצליח להרגיע ולהשקיט אותם. זה קצת כמו לנסוע ברכב עם נהג שאתה סומך עליו: אני ישר דופק חרופ. כרגע נראה שנתניהו הוא לגמרי האיש שאם יפקידו אותו על ההגה, אוכל לישון טוב. ועם שלושה ילדים קטנים, שינה טובה היא אחלה סיבה להצביע.
בא לי להצביע כחלון. הוא חמוד כזה ומתאמץ, ומגמגם בנאומים, שזה כל כך הרבה יותר טוב מלדקלם דפי מסרים. לא שיש לי בעיה עם עצם קיומם, אבל רבאק, למה מסרים צריכים להיות כל כך משעממים? יש לציין שאני לא מבין גדול בכלכלה (משפט שאמר בעבר גם יאיר לפיד, מה שלפי רשימת כחול לבן הופך אותי למועמד לגיטימי לשר אוצר ולאחר מכן לראש ממשלה ברוטציה). אני בטוח שבתגובה לטור הזה יכולים לבוא אליי מיליון אנשים שיסבירו בפרטים ובמספרים כמה כחלון הוא שר האוצר הגרוע ביותר שידענו, האיש שהרס את הכלכלה והפך את המדינה לוונצואלה, רק שעוד לא מרגישים את זה. אבל אני לפחות מאמין לכחלון שהוא מנסה. שאכפת לו. ואותנטיות היא בעיניי מצרך נדיר בפוליטיקה, כמעט כמו אמינות.
לגליזציה וגנציזציה
בא לי להצביע כחול לבן. הגנץ הזה שלהם העלה סרטון שבו הוא מתפאר שהרג מלאנתלפים מחבלים, באופן כללי הם מבטיחים לבנות ביהודה ושומרון, לא לרדת מהגולן ולחסל את חמאס, ובתכל'ס יאיר לפיד לא כל כך מפחיד אותי. אבל יותר מהכול, בא לי שהם יקבלו מעל 30 מנדטים רק כדי לגלות בסוף שאין להם איך להרכיב ממשלה. יהיה נחמד לראות איך תוכנית הריאליטי הפוליטית הזאת מתמודדת במציאות שאינה טרום־בחירות. אולי הם פשוט ימשיכו לפזר סיסמאות שנשמעות מדהים ומדברות על אהבה ותקווה ואין ימין ואין שמאל ובלה בלה. מה הם יעשו כשפתאום ליצמן מסנן אותם. כשאריה "שצריך לשקם" דרעי הופך פתאום לאריה "שצריך לשלם לו" דרעי.
בא לי להצביע לאיחוד מפלגות הימין. כן, לבן־ארי יש כמה התבטאויות שהייתי מנסח אחרת, אז מה. האובססיה של סמוטריץ' עם הקהילה הגאה קצת לא ברורה לי, אבל הוא גם אחד הפוליטיקאים החריפים והקולות הברורים ביותר שיש לימין האידיאולוגי. בן־גביר ניצח את בג"ץ לא פחות פעמים מאיילת שקד. על אורית סטרוק מספרים שהיא אחלה בחלה. יותר מהכול, בכנסת שיושבים בה יועצו של ערפאת לשעבר, חברי מפלגה שהקים מרגל נמלט ויהודי שקורא לחיילי צה"ל פושעי מלחמה – בכנסת הזאת אני צריך גם כמה חבר'ה מימין שלא נותנים לממלכתיות מדומה יותר מדי כבוד.
בא לי להצביע לפייגלין. אני כבר לא מעשן קנביס, אבל יש משהו באיש הזה שפשוט חייבים להעריך. כתבתי עליו פה לפני שלוש שנים בערך, על איזה מפגש בעליית גג. אמרתי שיש לו אחלה רעיונות אבל הוא מסביר אותם בצורה ארוכה מדי, מסורבלת מדי ואשכנזית מדי. נו, אז בתוך כמה שנים הוא הצליח לקצר אותם למילה אחת, "לגליזציה", ולהפוך את המערכת הפוליטית לסוג של טלגראס. אפילו ביבי פתאום מבטיח בגללו הבטחות בנושא. תחשבו איך היה נראה תיק 1000 אם נתניהו היה מעשן משהו אחר חוץ מסיגרים. דמיינו את גיא פלג מקריא תמלולים בחדשות על איך ביבי דרש מהמזכירה של מילצ'ן אספקה של צינגלה, "ושיהיה חומר טוב". ומהמילה "צינגלה" אתם יכולים להסיק מתי הייתה הפעם האחרונה שעישנתי.
בא לי להצביע לרשימה המשותפת. תהיו כנים, הנוכחות שלהם בכנסת מביאה לגוש הימין יותר מנדטים מכל מסעות התעמולה. רק לשמוע את אחמד טיבי מדבר על יהודים בהר הבית, או לראות את באסל גטאס מבריח טלפונים למחבל, את חנין זועבי מתעמתת עם חיילים על המרמרה ואת כל שאר החבר'ה הטובים – זה מספיק כדי שהימנים "ינהרו לקלפיות באוטובוסים".
החיים קשית
בא לי להצביע לישראל ביתנו. סתם, את זה המצאתי.
בא לי להצביע לחרדים, לא משנה לי אשכנזים או מזרחים. אני לא נמנה על ציבור חרדיהם, אבל בדיוק כמו שאיחוד מפלגות הימין הכרחי בעולם שבו המפלגות הערביות יושבות בכנסת, כך גם דרושים חרדים בכנסת שיושבים בה אנשים שכל גילוי יהדות קטן בבית ספר או בצבא נארז מבחינתם יפה באריזת מתנה ומשוגר מיד לעוד אייטם טרחני על "תופעת ההדתה".
בא לי להצביע למפלגת העבודה. משהו במלאכותיות של כחול לבן גורם לי להתגעגע למפלגה הזאת, ואלף גנץ לא ישתוו בעיניי לעמיר פרץ אחד. אני אמנם לא מסכים איתו על מלא דברים, אבל כשאני שומע אותו מדבר אני לפחות מאמין שהוא חשב על המילים בעצמו ולא קיבל אותן ממשרד פרסום. אגב, אני גם מתקשה להקשיב ליותר משתי דקות של יחימוביץ', שפיר או מיכאלי, אבל גם הן אותנטיות הרבה יותר מאיש אילם, גבוה ודק אחד ששמו גנץ. עדיף להתווכח עם מישהו שחשב בעצמו על רעיונות נוראיים מאשר להתעמת עם מי שכתבו לו אותם.
בא לי להצביע לימין החדש. כי נפתלי ואיילת הם מה שאני מצפה מפוליטיקאים. אף פעם לא חשבתי שפוליטיקה היא עניין של רגשות, אני בז לאנשים ש"אוהבים פוליטיקאים". זה ילדותי, זה לא בוגר, זה מטופש. פוליטיקה היא משחק של ברירות מחדל, אף אחד הוא לא בדיוק מה שאתה רוצה, אבל במבחן הכללי הצמד הזה הוא הכי קרוב.
אני לא בדיוק עיתונאי, אבל תמיד טענתי שלו עיתונאים היו חושפים למי הם מצביעים היה לי הרבה יותר קל לחיות עם חוסר האובייקטיביות שלהם. לכן נראה לי שזה הזמן להגיד שאני כבר לא ממש מתלבט. בבחירות הקרובות אכניס למעטפה את הפתק של הימין החדש. יסלחו לי הליכוד, כחלון והרשימה המשותפת. בבחירות של 2013 הצבעתי לבית היהודי, בבחירות של 2015 הצבעתי ליכוד, עכשיו אצביע לימין החדש. אני מאמין שביבי ראש ממשלה טוב, אבל הוא הרבה יותר טוב כשיש חבר'ה טובים לידו. מספיק לבחון את ההבדלים בין הקדנציה שלו עם ציפי ובין הקדנציה שלו עם נפתלי ואיילת. אז הנה, עכשיו אתם מוזמנים לבחון כל מילה שלי מבעד לידיעה על ההצבעה שלי.
וביבי היקר, ברור לי שממש לקראת הבחירות תנסה לשתות אותי בחזרה לליכוד, אבל עליתי כמה קילו לאחרונה. אני כבר לא נכנס בקשית.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
