בניגוד לרושם שנוצר, תיק הצוללות לא נפתח השבוע מחדש, הוא בעצם נסגר. עד המדינה מיקי גנור, נקודת המשען הארכימדית של הפרקליטות בפרשה, חזר בו מההסכם שחתם איתה. הוא כופר עכשיו לא רק באשמתו שלו אלא גם באשמת הנאשמים האחרים שהפליל בעבר. לדבריו, החוקרים שמו מילים בפיו. בפרקליטות טוענים אמנם שהראיות בתיק עדיין מוצקות, אך מותר לפקפק בכך.
כתבים שהתמסרו בעבר להאדרת הפרשה משתמשים עכשיו במילה "התרסקות" כדי לתאר את מצבה החדש. ספק גדול אם תסתיים בהרשעה של מי מכוכביה, ואם תגיע בכלל לבית המשפט.
הכוכב הראשי בפרשה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, נוקה מזמן מכל חשד. הוא אפילו לא נחקר בה באזהרה. היועמ"ש אביחי מנדלבליט הורה לחקור עד דק את נתניהו בתיק 1000, בתיק 2000, בתיק 4000, אך לא בתיק 3000. מדוע לא לחקור? כי לא הייתה עילת חקירה. הטענה שלפיה ראש הממשלה הורה לרכוש מגרמניה צוללות בלתי נחוצות, כדי לגזור מהעסקה קופון אישי, הופרכה כבר בשלבים מוקדמים.
אחד הגורמים המפריכים היה הרמטכ"ל גדי איזנקוט. ב־29 בנובמבר 2016, ימים אחדים אחרי שרביב דרוקר הקדיש לסיפור הצוללות תחקיר שלם בערוץ 10 ז"ל, רשמתי מפי איזנקוט הכחשה מוסמכת לתזה העיקרית שמאחורי החשדות נגד נתניהו בתיק 3000.
הרמטכ"ל סיפר שהדיון בצמרת צה"ל על רכישת צוללות התחיל ב־2012 והתקדם לקראת הכנת מכרז ב־2014. "היה ויכוח אם צריך תשע צוללות או שש", הוא שחזר אז את השתלשלות העניינים, "אנחנו חשבנו שש, ודעתנו התקבלה. לא הרגשנו לחץ לקנות דברים מיותרים״.
כלומר, לפי איזנקוט, נתניהו לא לחץ על צה"ל לרכוש מהגרמנים צוללות שאין בהן צורך. עסקת הרכש עם טיסנקרופ סוכמה חמש שנים תמימות אחרי מכירת שארית מניותיו במפעל אמריקני שלכל היותר שימש כספק משנה של יצרנית הצוללות (במפעל יוצרו חומרי תבערה לחברה לחישול פלדה שאחד מלקוחותיה הוא תאגיד טיסנקרופ). שום צוללת לא נרכשה מהגרמנים בתקופה שבה החזיק נתניהו במניות. סביבתו המשיכה לטעון אתמול בלהט שהוא קנה אותן כחוק, מכר אותן כחוק, ואף שילם על כך מס רווחי הון. גם אם העניין טעון בדיקה כלשהי, זה לא קשור לצוללות.
בהזדמנות אחרת שמעתי מאיזנקוט הכחשה נמרצת להשערה שיום אחד הוא ילך לפוליטיקה. למרות קיצור חופשת השחרור שלו, נראה שיעמוד בהכחשתו ולא ילך בדרכי רוב קודמיו. שלושה מהם התאגדו לאחרונה במפלגה שמתיימרת לנקות פה את האורוות, אך מרפדת בכזבים את דרכה לקלפי. בשבוע החולף היא הפכה ליצרנית פייק ניוז מובילה. כמעט יום אחרי יום הפיקה סחריר כוזב, ושיווקה אותו בהצלחה. ילקוט כזביה הניב תשואה נאה בסקרים.
מפלגת שלושת הרמטכ"לים הטעתה השבוע את הציבור במצח נחושה כשקשרה בין המניות שנתניהו מכר ב־2010 ובין עסקת הרכש הישראלית עם טיסנקרופ ב־2015. היא העלילה עלילה כשדקלמה שוב ושוב את המנטרה על "הפרשה הביטחונית הכי חמורה בתולדות ישראל". איש ממנהיגיה לא מאמין בבדותה הזאת, ולא יחזור עליה אם יחובר למכונת אמת. הם רק בונים על כך שלבוחרים אין מיומנות פוליגרפית, ושמשהו מהעלילה בכל זאת יידבק בנתניהו.
במאמץ התנערותם מפרשה ביטחונית אחרת, חדירת המודיעין האיראני לטלפון של גנץ, הפריחו השבוע גנץ וחבריו כזב נוסף, ולפיו נתניהו הדליף את הסיפור לחדשות 12. הם לא חשדו לתומם בכשרים, הם שיקרו ביודעין במטרה להסיח את דעת הבריות ממחדלי יו"ר מפלגתם. בחדרי חדרים כעסו החברים שגנץ לא דיווח להם על החדירה האיראנית, אך למען המטרה המשותפת כבשו את הכעס, והתלכדו סביב טענה כוזבת.
גנץ עצמו נתפס השבוע בשקר תקני כאשר התכחש להקלטה שלו שנחשפה בערוץ 13. בהקלטה הוא נשמע אומר שישב בממשלת נתניהו למרות התחייבותו הפומבית לא לשבת בה, אבל בציוץ תגובתו נטען שהדברים הוקלטו לפני ההתחייבות. כעבור שעה קלה התברר שסדר הדברים הפוך, ושבעצם גנץ שיקר פעמיים: הוא שיקר כשהתחייב לא לשבת עם נתניהו, בעוד הוא זומם כן לשבת; ואחר כך שיקר כשטען שמדובר בהקלטה ישנה. למזלו, ולגנץ יש בינתיים הרבה מזל, הציבור הרחב אינו ער דיו לדקויות גרסה שכאלו, כפי שאינו ער לכשלים הלוגיים בהסבריו לסיפור הטלפון.
אילו היה מועמד לנשיאות ארה"ב, היה גנץ נדרש לספק הסברים צלולים לסיפור המביך שתועד בטלפון שלו, אך למזלו הוא מועמד מוביל בישראל, לא באמריקה. ערכי המשפחה חשובים פה הרבה פחות, וכך גם ערכי הנאמנות לאמת. צמרת כחול לבן משקרת בימים האחרונים בלי להניד עפעף.
