אלו ימים של נחת לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ. הכול כמובן יחסי, אבל בהתחשב בתקופת הנשיאות הסוערת שלו ובהשתלטות הדמוקרטים על בית הנבחרים בבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר שעבר, אין ספק שלאחרונה הצטברו כמה סימנים מעודדים מבחינתו.
לא נראה שהחקירות נגדו, כולל בעניין הקונספירציה הרוסית להתערבות בבחירות 2016, מובילות למסקנה שתשמח יותר מדי את מתנגדיו. ננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים והדמות הבכירה ביותר במפלגה הדמוקרטית כיום, הודיעה שהיא נוטשת את המאמץ להביא להדחת טראמפ בידי הקונגרס, ושהיא תסתפק בניסיון לנצחו בקלפי.
סקר CNN – כנראה כלי התקשורת השנוא ביותר על טראמפ – סיפק השבוע נתון מדהים למדי: 71 אחוזים מהאמריקנים חושבים שמצב הכלכלה האמריקנית טוב. זהו השיעור הגבוה ביותר זה שני עשורים כמעט, מאז פברואר 2001. נתון חשוב לא פחות בשביל טראמפ הוא שיעור האמריקנים המצהירים שמצבם הכלכלי השתפר בזמן כהונת טראמפ (42 אחוזים). שיעור דומה (41 אחוזים) טוענים שמצבם לא השתנה, ו־15 אחוזים בלבד אומרים שמצבם הכלכלי הורע. אלו נתונים פנטסטיים לנשיא שהבטחותיו עסקו בעיקר בכלכלה, ושיודע שתקופת הנשיאות הבאה תלויה בעיקר בהמשך הצלחתו בתחום. ועוד נתון אחד: האבטלה בארה"ב נמצאת כיום בשפל שלא היה כמותו מאז 1969.
אבל כל הבשורות הטובות האלה הן כאין וכאפס לעומת הבשורה הטובה באמת. המפלגה הדמוקרטית מפוצלת מאי פעם, ממש מלחמת הכול בכול, עד שכמה וכמה פרשנים כבר מכנים את המאבק האידיאולוגי הסוער שם "מלחמת אזרחים". לפעמים אנו הישראלים מקנאים בשליטתן של שתי מפלגות בלבד במערכת הפוליטית האמריקנית לעומת הפיצול המוחלט אצלנו, אבל שימו לב לחלוקה הפנימית בתוך המפלגה הדמוקרטית, כפי ששורטטה לאחרונה באתר המוערך "538". לפי החלוקה הזו, לא פחות משישה זרמים בתוך המפלגה נלחמים ביניהם על דמותה לקראת הבחירות לנשיאות בנובמבר 2020.
הזרוע השמאלית ביותר, "סופר־פרוגרסיבים", כוללת בין השאר את הכוכבות החדשות והבעייתיות ביותר של הדמוקרטים: אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, רשידה טאליב, וכמובן חברת הקונגרס האנטישמית אילהאן עומאר ממינסוטה. הקבוצה השנייה, "מאוד פרוגרסיבים", כוללת את זקני השמאל הקיצוני אליזבת וורן וברני סנדרס.
הקבוצה השלישית, "המשמר הפרוגרסיבי החדש", שהנשיא הקודם ברק אובמה חבר בה, כוללת את מי שנחשבים לממשיכי דרכו: סטייסי אברמס מג'ורג'יה, הסנאטורית העולה מקליפורניה קאמלה האריס, והמטאור בטו אורורק מאל־פאסו, טקסס, שהכריז השבוע שהוא רץ לנשיאות. הקבוצה הרביעית מכונה "המשמר הפרוגרסיבי הישן"' וכוללת דמויות מרכזיות במפלגה ובהן פלוסי, צ'אק שומר, והמועמד לנשיאות שכרגע סיכוייו נראים הטובים ביותר מול טראמפ: סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן.
רגע, יש עוד שתי קבוצות. "המתונים" הם שמות קצת פחות מוכרים, למשל חבר הקונגרס קונור לאמב. בדיוק לפני שנה ניצח לאמב בבחירות מיוחדות במחוז ה־18 של פנסילבניה, לא מעט משום שבשלל נושאים הוא אוחז בדעות קרובות לימין יותר מאשר לשמאל. האחרונה והחביבה היא קבוצת "הדמוקרטים השמרנים", ובהם הסנאטור מווירג'יניה ג'ו מנצ'ין, שהיה הדמוקרטי היחיד שהצביע בעד מינויו של ברט קוואנו לשופט בית המשפט העליון, אף שהיה מועמד מטעם טראמפ והואשם בהטרדה מינית שאירעה לפני עשורים. שש הקבוצות נלחמות זו בזו – את רוב הרעש והמהומה עושה כמובן השמאלית והקיצונית שבהן – באופן שמבזבז אנרגיה מפלגתית ומעניק לטראמפ מתנה בדמות יריב מפולג ומסוכסך.
אבל כאן בדיוק נכנס לתמונה היתרון האמריקני המובנה בשיטת הממשל והבחירות שם. זו גם הנקודה שבה צריך הימין הישראלי להשוות את הדברים למה שמתרחש אצלו בימים האחרונים, ולהסיק מסקנות. בארה"ב המחלוקות הפנימיות יגוועו בהמשך הדרך: בבחירות המקדימות ינשרו המועמדים בזה אחר זה, ובסופו של דבר יוכרז מנצח שסביבו יתאגדו כולם. בישראל השלב הזה פשוט לא קיים. בעוד כשלושה שבועות יתקיימו הבחירות הכלליות, והימין הישראלי מתנהג כאילו אנחנו עדיין באמצע הפריימריס.
במעין תמונת מראה לשמאל האמריקני, הוא מרשה לעצמו לבזבז אנרגיה על ירי בתוך הנגמ"ש ועל ויכוחים פנימיים. בדיוק כמו החלוקה לששת אגפי המפלגה הדמוקרטית, כך גם הימין הישראלי מחולק לליכוד, לימין החדש, לאיחוד מפלגות הימין וכמובן לשלל מפלגות אזוטריות שלא יעברו את אחוז החסימה וממש לא ברור מה פשר התמודדותן אם לא סיוע ישיר לשמאל לעלות לשלטון. השבוע גם החליטו כולם לירות על כולם – ביביסטים נגד בנטיסטים, יריב לוין נגד איילת שקד וההפך, והשמאל עומד מהצד ומחכך ידיים.
מכיוון שבישראל אין מפלגה אחת שכולם יתאחדו סביבה וסביב מנהיגה, פשוט לא קיימת לימין הפריווילגיה לנהל יריבות פנימית רגע לפני בחירות. לגוש הזה יש יריב אחד בבחירות האלה: השמאל בראשות בני גנץ. את המאמצים יש להשקיע בתקיפת השמאל – באופן הגון, על רקע דעות, לא באופן ברוטלי וחסר שחר שמרחיק מצביעים מתלבטים מהמרכז. בואו נחסוך את הרפש הפנים־גושי המיותר. אתם יושבים כרגע ותשבו רגע לאחר הבחירות באותה ממשלה, אז בשביל מה כל ההצגה הזו?
