בהתראה של חצי שעה, בשיטה הייחודית לו, הודיע ראש הממשלה במוצאי שבת שהוא בדרך לאולפן החדשות כדי להתראיין.
מערכת החדשות הייתה כמרקחה: כן! ברור שאפשר! גם באמצע מהדורה! בא מתי שנוח לך! אם הוא היה נכנס באמצע פרסומת לגמר של האח הגדול, אולי גם אותה היו מבטלים.
לזכותה של קרן מרציאנו ייאמר שהיה לה מעט מאוד זמן להתכונן להתקלה הזאת. לרעתה יירשם שהיא ניהלה את הריאיון בבהלה, תוך שהיא חותכת את תשובותיו של נתניהו שוב ושוב.
אבל אין מצב נוח יותר ליו"ר הליכוד מאשר תקשורת עוינת.
היטיב לתאר את הסיטואציה העיתונאי קלמן ליבסקינד, שאמר שמרציאנו לא ראיינה את נתניהו, היא צעקה עליו. בתגובה ניצל ראש הממשלה את המצב כדי להקניט אותה על הריאיון המלטף שקיבל גנץ, בהשוואה ללוחמני שהוא זוכה לו.
קשה לדעת מה גרם לנתניהו להחליט ערב טיסה על ריאיון ספונטני שכזה: האם זה היה מהלך שתוכנן מראש, או שהריאיון של גבי אשכנזי אצל רינה מצליח כמה שעות קודם לכן הוציא אותו משלוותו.
נראה שראש הממשלה סימן לעצמו שתי הצלחות בזירה מול מרציאנו – הוא קיבל זמן מסך יקר כדי להעביר את עמדתו בנושא הקשר בין מכירת המניות לרכישת הצוללות (שלא קיים לטענתו), ואגב כך ניצל את נושא השיחה כדי להראות עד כמה העובדה שהרוויח ממכירתן מעידה על הבנתו הכלכלית, לעומת זו של גנץ.
השאלה החכמה ביותר שנשאלה בראיון הזה, אגב, היא מדוע נתניהו זקוק לסיוע במימון ההגנה המשפטית שלו אם הוא כל כך מצליח כלכלית, שאלה שלא הצליח לענות עליה בצורה מספיק משכנעת.
קרן מרציאנו, כאמור, שאלה הרבה שאלות יפות, אך הייתה אגרסיבית. התחושה הייתה שהיא מנסה בכוח להידמות לדוריה למפל בריאיון שלה עם גנץ, רק עם הרבה פחות קלסה.
פיד הטוויטר נחלק באופן כמעט אוטומטי למחנות בדרך שבה נותח הריאיון. הקולגות של מרציאנו ופעילי השמאל מיהרו להגדיר אותו כבית ספר לתקשורת, בעוד שאנשי הימין טענו שהוא היה נבחני ורק יתדלק את מחנה נתניהו.
היטיב לסכם את האירוע הטלוויזיוני ד"ר צוריאל ראשי, חוקר אתיקה מקצועית, באמרו כי "נתניהו השתדל והצליח להיות בו זמנית קרבן וכהן גדול".
