ועדת הבחירות המרכזית התכנסה לפני כשבועיים ודנה בבקשת סיעת ישראל ביתנו לפסול את רשימת בל"ד־רע"ם כולה, ומועמדים ספציפיים ברשימת חד"ש־תע"ל, ובהם ד"ר עופר כסיף, מלהשתתף בבחירות לכנסת ה־21. מנגד דחתה הוועדה את בקשת סיעת מרצ וח"כ סתיו שפיר לפסול את ד"ר בן־ארי ועו"ד בן־גביר ממפלגת "עוצמה יהודית".
על החלטת הוועדה המכובדת, שחברים בה חברי כנסת מסיעות הבית ובראשה יושב שופט בית המשפט העליון, עתרו כמובן לבג"ץ. השופטים שם הפכו את שתי ההחלטות, ללא נימוק. עד כאן תקציר הפרקים הקודמים, למי שהיה בתור במקס סטוק בערב פורים ולא שמע חדשות כמה ימים.
לכאורה, בג"ץ נתלה בסעיף 7א' לחוק יסוד הכנסת, המגדיר מי יוכל להתמודד בבחירות. שלושה תבחינים עקרוניים המנויים בחוק היוו את הבסיס להחלטה (או כך אנו משערים. השופטים הנכבדים המשיכו לזלזל בנו ולא טרחו אפילו לציין מדוע החליטו את מה שהחליטו). הקריטריון הראשון הוא שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, השני הוא הסתה לגזענות, והשלישי הוא תמיכה במדינת אויב או בארגון טרור.
חברי הכנסת הערבים כמו באסל גאטס (שהבריח טלפונים סלולריים לאסירים ביטחוניים ואומר שצריך להתנגד לכיבוש גם באמצעים אלימים), חנין זועבי (שכיכבה במשט המרמרה, וטוענת שצה"ל כמו דאעש הוא צבא רוצחים, ושלישראל אין זכות להתקיים כמדינה יהודית משום שהיהודים אינם לאום), או עזמי בשארה (שנחשד בריגול למען חיזבאללה) – התמודדותם של כל אלה אושרה בבג"ץ למרות החוק הברור מאוד המצוטט לעיל. בהחלטותיהם מספקים שופטי בג"ץ שירותי סאונד והגברה למסיתים לרצח יהודים, למהללים את השהידים, לחותרים בגלוי נגד מדינת ישראל כמדינה יהודית. הם גם מעניקים שירותי אבטחה לבמה המרכזית שהאויבים האלה מופיעים עליה.
בהמשך ישיר להצלחותיו בתחום עידוד ההסתה, אישר השבוע בג"ץ את התמודדותו של עופר כסיף, שקרא לשרה איילת שקד "חלאה ניאו-נאצית" ולאביגדור ליברמן "צאצא של אדולף", וכינה את היהודים העולים להר הבית "סרטן עם גרורות שצריך לחסל ביד חזקה ובזרוע נטויה".
אגב, בג"ץ אינו רק מתיר, הוא גם פוסל. אפילו מי שהיו בתור במקס סטוק ודאי שמעו שד"ר בן־ארי מעוצמה יהודית נפסל מלהתמודד בבחירות לכנסת ה־21, אף שהוא מקפיד להתייחס בנפרד ל"ערבים טובים" ול"ערבים רעים", כפי שאומרים ילדיי, כלומר לאויב הערבי בנפרד מהערבים בכלל. מבחינת בג"ץ זה לא ממש משנה. לו היו כותבים טיעונים להחלטתם, היו יכולים לנסח זאת כך: "ד"ר בן־ארי פשוט לא בא לנו טוב". בעצם, למה לא? הם יכולים. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. הם עושים מה שהם רוצים. הם גם נהנים מכל רגע.
אנחנו יודעים שבית המשפט מתנהל כמו דיקטטור, ושאת האיזונים והבלמים במדינה החריבה המהפכה של אהרן ברק, שטען שהכול שפיט ושמעל הכול יושב שופט עליון, בוחן כליות ולב, הלא הוא נשיא בית המשפט העליון. יודעים עד כאב. את זה שבג"ץ מזלזל בכנסת – מכירים. את זה שהכנסת היא 120 נבחרי ציבור, מה שאומר שבג"ץ, תסלחו לי על הצרפתית, *** על הציבור בקשת – אנחנו מכירים, ומסתובבים עם מטריות. זה לא גשם. זאת הרשות השופטת.
עם זאת, תמוהה בעיניי התנהלותה של ועדת הבחירות המרכזית. אני לא מבינה למה היא מבזבזת את זמנה. ברור שהחלטותיה מתאיידות ברגע שהן מגיעות לבג"ץ – ולכן למה, כשמגיע לפתחה דיון בפסילת מועמד, היא לא מעמידה תיאטרון בובות מול בית המשפט העליון ומקיימת את הדיון שם, כהצגה לציבור הרחב? ממילא אין להחלטותיה שום משמעות, אז לפחות שיהיו צחוקים.
אולי יש פתח של תקווה בכך שבראש הוועדה יושב שופט בית המשפט העליון, חנן מלצר. חברי הבית שממנו יצא ושאליו ישוב ירקו על החלטתו, ועל מיטב זמנו, כישרונו ומרצו: אולי שופטי בג"ץ צריכים לשבת שם ברוטציה, ולהרגיש מה שהעם מרגיש.
