כבר מזמן לא כינה יושב ראש המפלגה הדתית־לאומית את דברי אחד מחשובי הרבנים במגזרו כ"חוצפה". מאז הבחירות נפתלי בנט מקפיד בכבודה של ההנהגה התורנית הדתית־לאומית. אבל ההצהרות של הרבנים אבינר ואליהו נגד הרמטכ"ל ("לפטר אותו") וצה"ל ("לא להתגייס") עוררו את זעמו.
אצל בנט זו אותה דילמה קורעת קרביים ומנדטים שטרם הוכרעה: האם הוא מוותר על הבסיס הפוליטי כדי להסתער על הציבור המסורתי־חילוני, או להפך? כשהיה חזק בסקרים, ערב בחירות 2015, הוא התנהג כמו הקבצן שאמר שאם יהיה רוטשילד הוא יהיה עשיר יותר מרוטשילד, כי ימשיך גם לקבץ נדבות. עם 16 מנדטים בסקרים, הוא נרתע מהיפרדות מתקומה ומהחרד"לים. זה נגמר במחצית מהמספר הזה.
עכשיו קשה לו יותר לוותר על האגף התורני, כי לא מסתמנת נהירת ענק מהליכוד לכיוון בנט ושקד. האם הם משקולת שמונעת את ההמראה, או שטוב מנדט מבית־אל ביד משניים על העץ באשקלון? יו"ר הבית היהודי מתקשה להכריע בעצמו, וההוכחה לכך היא ריאיון שהעניק שלשום ובו התנצל, אמנם באותיות קטנות ובשוליים, על האמירה נגד הרב אליהו.
ויש עוד משהו: בנט זנח לפי שעה את החלום לרוץ לראשות הממשלה, והוא מתמקד במטרת ביניים שאפתנית אחרת: תיק הביטחון. מעבר לעמדה העקרונית שלו בעד הרמטכ"ל איזנקוט, חשוב לו לבדל את עצמו מאלה שמובילים מתקפה רטורית נמשכת על המטה הכללי.
הרי החדשות: הצבא הוא מכונה גדולה ומגושמת, וכדרכם של גופי ענק הוא גם מבצע טעויות בסיטונות, לא מזדון אלא מאדישות ותום לב. זה לא אישי ולא אנטי־דתי. הרמטכ"ל הנוכחי ודוברו משקיעים משאבי זמן בלתי פרופורציונליים, אולי אפילו מוגזמים, בניסיון לעקוב אחר עלוני השבת, לתדרך עיתונאים דתיים ולעסוק בהרגעת אגפים מעלי אבק של הצבא, כמו חיל החינוך. ככה לא נראה רמטכ"ל עוין וצבא שוחר החלנה.
למשמע ההתלקחות התקופתית בין רבנים לגנרלים, אפשר להתרשם בטעות שצבא ההגנה לישראל משקיע את רוב זמנו בשירת נשים, הדרכה חילונית והעמדה לדין של חיילים שירו למוות במחבל מנוטרל בחברון. ספק אם הפעילויות האלה, שנויות במחלוקת ככל שיהיו, מפרנסות אפילו אחוז מסדר יומו של הרמטכ"ל. יש משהו מטריד מאוד, מטריל מאוד, בהתמקדות האובססיבית בשורה של עניינים שוליים.
הווליום ההיסטרי של הוויכוח מעורר חשד שלמישהו קצת משעמם: אין פינוי יישובים ברקע, המבצע האחרון בדרום התרחש כבר לפני ארבע שנים בקירוב, אז לוקחים זבוב ועושים ממנו פיל. את הדיון על סירובי פקודה, הדרישה לפיטורי רמטכ"ל ובעיקר הפאתוס הקדוש, ההיסטרי, כדאי לשמור לאירועים קצת יותר רציניים.
(הטור המלא ב'מקור ראשון')
