ה"סבב" הנוכחי מול רצועת עזה הוא חסר תקדים במאפייניו, אפילו מוזר. זה נשמע לא אמין, אבל אין להוציא מכלל אפשרות שהירי לעבר מושב משמרת בתחילת השבוע נבע שוב מ"תקלה". הירי הקודם לעבר גוש דן, שתי רקטות ששוגרו בשעת ערב ב־14 במארס, התרחש בזמן פגישה בין הממונה על העניין הפלסטיני במודיעין המצרי, אחמד עבד אל־חק, ובין מנהיג חמאס בעזה יחיא סנוואר. הנושא הבלתי נגמר שעל הפרק היה שיחות ה"הסדרה" בין ישראל לחמאס.
בכירי חמאס נראו המומים כאשר נכנסו לחדר הידיעות על הירי. אם לא מדובר בשחקנים ברמה הוליוודית, הרי שההפתעה שלהם הייתה אותנטית. ההערכה לאחר מכן הייתה שהירי בוצע בשוגג עקב תקלה במערכת חדשה לשיגור רקטות מרחוק. האם המערכת שוב השתבשה השבוע, ולכן בוצע הירי לשרון? אין להוציא זאת מכלל אפשרות, אף שקשה להאמין בכך.
ואם זה המצב, יכול להיות שבגלל ההכרה ב"טעות" חמאס הגיב באופן מתון יחסית לתקיפות צה"ל (פחות ממאה שיגורי רקטות השבוע, ובעיקר ליישובים הסמוכים לגדר), כמו שישראל "הכילה" לפני חודשים ספורים ירי של יותר מ־500 רקטות שבאו כתגובה של חמאס לפעולה של כוח מיוחד שנחשף בעומק הרצועה ונקלע שם לקרב.
בין אם הירי שגוי ובין אם מתוכנן היטב כדי להעביר מסר מטעם חמאס, הרי שמדובר בהתלקחות שבאה במועד שהיה פחות או יותר ידוע מראש. לראיה: כבר כשנכנס אביב כוכבי לתפקיד הרמטכ"ל, לפני לא יותר מחודשיים וחצי, הוא הבהיר כי חזית עזה נמצאת בעדיפות גבוהה ביותר ויש להיערך בה לעימות. מאז נערכו לא מעט שיחות וסמינרים של מפקדים בכירים לקראת ההתלקחות, והיא אכן קרתה. בשטח, יחידות רבות התאמנו לקראת לחימה אפשרית בעזה. אחת מהן היא חטיבה 7 של השריון.
שני האירועים המכוננים של התקופה הם כמובן מערכת הבחירות בישראל, שנכנסת לישורת האחרונה, ומהצד השני יום השנה לתחילת מהומות הגדר, שאותו מציין חמאס בסוף השבוע הזה, בנוסף לציון "יום האדמה".
העיתוי הרגיש גורם גם לכך שהסיבוב הנוכחי מאופיין במיוחד בקרב על תודעה. שבועיים לפני הבחירות, הדרג המדיני בישראל לא יכול היה לעבור לסדר היום על ירי לשרון, לצד ההכנות למהומות גדר קשות בסוף השבוע הזה. גם חמאס מתמודד עם ביקורת פנימית גואה עד כדי הפגנות, ואינו יכול "להתקפל" מחד גיסא וגם לא לגרור את רצועת עזה לעימות שיעלה לעזתים ביוקר מאידך גיסא.
לאור כל זאת, שני הצדדים משקיעים רבות בהעברת מסרים תקשורתיים מנוסחים בקפידה, וישראל גם תקפה את משרדו של איסמעיל הנייה – צעד תודעתי במיוחד, שמזכיר את התקיפה בדאחיה של חסן נסראללה במלחמת לבנון השנייה.
בסבב הנוכחי מונח על הפרק גם הכבוד המצרי. המודיעין המצרי שקוע עמוק בשיחות ההסדרה בין ישראל לחמאס, ולשני הצדדים יש עניין גדול לא לאכזב את השכנה מדרום.
הסדרה עדיפה לכולם
כשראש הממשלה נתניהו עדיין היה בארה"ב כבר החל חיל האוויר בתקיפות ברצועה, ומול גדרות הרצועה החלו להיאסף שלוש חטיבות ומפקדת אוגדה.
חמאס והג'יהאד האסלאמי הכריזו על הפסקת אש, אך חילופי המהלומות נמשכו על אש נמוכה (הכול יחסי). בינתיים צה"ל כבר צבר את הכוח מול הרצועה, והעיניים נשואות להתפתחויות בסוף השבוע.
הדרך להעריך את העתיד הקרוב היא התשובה לשאלה אם אחד מהצדדים עשוי להרוויח כעת מעימות נרחב. והתשובה: אם מסתכלים על האינטרסים הבסיסיים של כל הצדדים (כולל מצרים), גם הסבב הזה ייגמר בלי מבצע נרחב של צה"ל ברצועה, כמו כל הסבבים בשנה האחרונה, מאז פגה ההרתעה שהושגה בסיום מבצע צוק איתן ב־2014.
הכיוון הכללי הוא עדיין הסדרה. עם כל הביקורת הפוטנציאלית על המדיניות הזאת בקבינט שלא כונס, לישראל יש חזיתות מסובכות ואסטרטגיות יותר – בעיקר סוריה והנוכחות האיראנית בה. כיבוש רצועת עזה ומיטוט שלטון חמאס אינם נחשבים אינטרס ישראלי (בשל מגוון רחב של שיקולים, כולל הטריז בין הרשות הפלסטינית לחמאס, שאינו נתפס בהכרח כרע על ידי הממשלה הנוכחית).
הכול עניין של עיתוי, וגם הרצון להימנע מעימות נרחב שעלול לסכן את קיום האירוויזיון בישראל הוא שיקול.
נראה כי ישראל תנסה לנצל את המשבר הנוכחי כדי להביא להפסקת אש שאינה כוללת הפרחת בלוני תבערה. אלא שכבר היו דברים מעולם: מלחמות קורות בגלל "טעויות" ו"אי־הבנות".
