מוזיאון התנ"ך בוושינגטון, תחילת השבוע: מאות ממשתתפי ועידת השדולה הפרו־ישראלית איפא"ק מגיעים לכנס סגור בהשתתפות תומכי יהודה ושומרון במטרה לחזק את דעת הקהל בתמיכה בהתיישבות היהודית באזור. על הנייר זו הצלחה של ממש: כבר כמה שנים שהאירוע הזה נערך – אמנם לא בתוך הוועידה אלא לצידה – ונראה שבהנהגת תנועת ההתיישבות הבינו סוף־סוף שהזירה האמריקנית חשובה.
אך בפנים הדברים נראים פחות מוצלחים. המאמץ להביא משתתפים בכירים מהקונגרס לא צלח, הפוליטיקאים הישראלים שנאמו באירוע היו מהליכוד, ראש הממשלה נתניהו לא הגיע, והמשתתפים היו החשודים המידיים שהייתם יכולים לראות בכל אירוע כזה בארה"ב או בישראל. רמת ההפקה הייתה ממוצעת. לעומת מסכי הענק והדיוק בפרטים של איפא"ק, האירוע במוזיאון התנ"ך נראה לרגע כמו התכנסות של בוגרי בני עקיבא. איש לא הציב במקום דוכן לטעימת יין מהיקבים המשובחים של יהודה ושומרון. אפילו זה לא.
מאידך גיסא, קשה למתוח ביקורת על המארגנים, ובהם ראש "דסק החוץ" של מועצת יש"ע, עודד רביבי. הוא עצמו עומד בראש מועצה מקומית גדולה שמטבע הדברים שואבת הרבה מזמנו, ואינו יכול להקדיש את מלוא תשומת הלב ליחסי הציבור של יו"ש בעולם. רביבי, אדם רהוט ובעל אנגלית מצוחצחת ואנרגיות מרשימות, עשה השנה היסטוריה: הוא נציג יש"ע הראשון שנאם בוועידת איפא"ק. הוא מתראיין ללא הרף לתקשורת הבינלאומית, והפך לשגריר הבלתי מעורער של מפעל ההתיישבות בעולם.
הצצה בלו"ז שלו מראה שמדי שבוע הוא נפגש עם קבוצות רבות של יהודים מהתפוצות או מנהיגים מהעולם שמנסים להבין לעומק את הסכסוך הישראלי־פלסטיני. אך בלא מנגנון מתאים, השקעה כלכלית ועבודה אסטרטגית ושיטתית, לא נוכל לבוא בדרישות אל דעת הקהל העולמית העוינת. אם מפעל ההתיישבות לא יבין שזו חיונית עבורו, ולא די להעסיק אדם בחצי משרה, במקרה הטוב, שיטפל בנושא הזה, הוא לא יצליח לשנות דבר.
קהל יעד החשוב לא פחות ואולי אף יותר הוא יהודי העולם, ובמיוחד יהודי ארה"ב. רובם אינם מבינים את המציאות בישראל, רובם לא תומכים בהתיישבות או מכירים לעומק את המציאות הגיאופוליטית המורכבת.
איך נוכל לבוא אליהם בטענות אם הם לא שומעים בשפתם את העמדה הישראלית, שלפיה האחיזה ביהודה ושומרון חיונית להישרדותה של מדינת ישראל? איך נסביר להם שהמתיישבים שם הם חלוצים, ולא אנשים שגורמים לפגיעה בזכויות אדם של פלסטינים? שלא מדובר בכובשים אלא בישראלים ציונים הרואים בהתיישבות התגשמות חזון בן אלפיים שנה?
מועצת יש"ע חייבת להיות שחקן במגרש הבינלאומי, וביו השאר זה אומר שעליה לארגן את אירועי חו"ל שלה כמו שנהוג לעשות בליגה הזאת, להעסיק צוות מיוחד שיעסוק בנושא, ואולי אף לפתוח מטה בארה"ב. יש די גופים ממומנים היטב שמשמיצים מעל כל במה אפשרית את המתיישבים ואת מורשתם, והשאלה היא: איפה נמצאים האנשים שייאבקו מנגד? מועצת יש"ע בכיוון הנכון, אך היא חייבת להבין שצריך כבר להעפיל לשלב הבא.
