ביום רביעי, במהלך ביקורו בהודו, הודיע ראש הממשלה נתניהו ש"יש לי הערכה מוצקה ששגרירות ארה"ב בישראל תעבור לירושלים עד סוף השנה". כפי שהדברים מתנהלים במהלך השנה האחרונה, ההערכה של נתניהו היא בעצם תיאום מעשי בינו ובין הנשיא האמריקני טראמפ להעברת השגרירות מרחוב הירקון בתל־אביב למתחם בשכונת ארנונה בירושלים. עכשיו צריך רק לקבוע את מועד טקס הנחת אבן הפינה. אולי ב־14 במאי, 70 שנה בדיוק להכרזת העצמאות.
העברת השגרירות תהיה באמת אירוע היסטורי, בניגוד ל"ביקור ההיסטורי בהודו" שמנסה ראש הממשלה לשכתב בימים אלה. לפני 15 שנה, בספטמבר 2003, ביקר ראש הממשלה אריאל שרון בהודו, כשעמו שרים (בהם ישראל כץ ולימור לבנת), חברי כנסת ובעיקר אנשי עסקים, מנהלי בנקים ואמנים (בהם הזמרת קורין אלאל והרקדן עידו תדמור). שרון והמשלחת התקבלו בניו־דלהי בכבוד מלכים בארמונות, בחצרות וברחובות. ראשי המערכת הביטחונית שנלוו לביקור סיפרו ש"אנחנו שופכים על הודו נשק בלי הכרה", וניסו למכור להודים מערכות רדאר מסוג 'פלקון' במיליארד דולר. שום דבר לא השתנה מאז על מפת האינטרסים. אנחנו מוכרים נשק, ומקבלים בתמורה יחס ידידותי. זה כל הסיפור.
אגב, בשיחה שניהל אז שרון עם הנשיא עבדול קאלאם וראש הממשלה אטאל ביהארי ואג'פאי, הוא סיפר באריכות על אמו שהפצירה בו "אל תאמין לעולם בערבים". נאמן לדברים הללו, ביצע שרון לימים את ההתנתקות מעזה שביטאה איבה, שנאה וחוסר אמון בסיסי בפלסטינים ובאפשרות להגיע עמם להסדר כלשהו. הביקור של שרון בהודו נקטע בגלל פיגוע קשה ב'קפה הלל' במושבה הגרמנית בירושלים, שבו נהרגו שבעה אנשים. שרון ויתר על ביקור במומבאי, סובב את המטוס וחזר לארץ. שנה וחצי חלפו מאז מבצע 'חומת מגן' שאליו יצא שרון בגיבוי מלא מהנשיא האמריקני ג'ורג' בוש, אבל גל הטרור טרם דעך.
שרון ובוש היו חברים, אבל נראה שמערכת היחסים בין נתניהו וטראמפ הדוקה הרבה יותר, וראש הממשלה הנוכחי יודע לבשר על מהלכים שגם יועציו הקרובים של הנשיא האמריקני לא סגורים עליהם. הבסיס האידיאולוגי משותף. סביר להניח כי כאשר הנשיא טראמפ דיבר לפני שבועיים על מדינות מחורבנות שמהן מגיעים המהגרים לארה"ב, הוא היה שמח לכלול בהן גם את הרשות הפלסטינית. נתניהו מכיר היטב את האבחנה הפשטנית הזו שנפוצה בימין האמריקני כלפי הערבים וכל האחרים. הוא מחובר אליה ומשתמש בה היטב. זו השפה המשותפת בינו ובין טראמפ.
לכן לא צריך להיות קונספירטיבי מדי כדי לתאר את התמונה הבאה שמציירים בימין: נתניהו יושב עם טראמפ אחרי הבחירות באמריקה, ומבקש ממנו לחסל אחת ולתמיד את פתרון שתי המדינות. נתניהו מצטט לטראמפ קטעים שלמים מספרו 'מקום תחת השמש', על הסכנה הקיומית לישראל מצד המדינה הפלסטינית שתציף את עצמה ואותנו במיליוני פליטים מכל העולם. טראמפ מהנהן בהסכמה. נתניהו מסביר לטראמפ שהוא לא יכול לסגת משתי המדינות, פתרון שאותו הציג ב־2009. זה ייראה רע. "תוריד ממני את הקוף הזה", הוא מבקש.
טראמפ ונתניהו רוקמים טקטיקה משותפת, שעיקרה "תן לפלסטינים לחסל את התהליך". הנשיא מציג מראית עין של משא ומתן, מצהיר על ועידה שתתקיים בתוך שלושה חודשים בעניין הפלסטיני ומקים צוות נשיאותי עם ג'ארד קושנר, ג'ייסון גרינבלט והשגריר דיוויד פרידמן, שהם בעצם נושאי דברו של הבית היהודי. הצוות מכריז על עסקה אולטימטיבית, אבל נעלם מהר מאוד אחרי כמה גיחות לאזור ומאמץ במהירות את הנרטיב הישראלי שאין פרטנר למשא ומתן. הנשיא מכה בברזל החם ומודיע כי הוא מכיר בירושלים בירת ישראל. הפלסטינים זועמים וטוענים כי "ההכרה הזו תהרוג את המשא ומתן", אבל הנשיא לא מתרשם. הרי זה מה שהוא רצה.
הפלסטינים מבינים שהם עומדים מול שוקת שבורה. שנים ארוכות של ממשל אוהד מתחלפות בנשיא שדוחף ללא לאות את מדיניות הימין. טראמפ מעודד בנייה ביו"ש ובמזרח ירושלים, מאיים להפסיק תקציבים לרשות, והשבוע מחליט לקצץ את הסיוע האמריקני לאונר"א. אבו־מאזן מאבד את העשתונות ונושא ברמאללה נאום התאבדות בעל מוטיבים אנטישמיים שעל עיקריו חזר שלשום בקהיר. אחרי נאום כזה, גם לשמאל אין הרבה מה לומר. על הדרך הוא גם מקלל בבוטות את נשיא ארה"ב. הפלסטינים מוציאים את טראמפ מהתהליך, אבל גם את עצמם. קאט, הכול אבוד.
שרים המקורבים לנתניהו, הופתעו מההודעה על העברת השגרירות במהלך השנה. עם זאת, קשה להם להודות בתיאום מדיני מוקדם נתניהו־טראמפ שנועד לחסל את רעיון שתי המדינות. ההנחה היא כי באוויר עדיין מרחפת תוכנית אמריקנית־סעודית שידועה לאבו־מאזן, והוא החליט לפוצץ את הכול בשלב מוקדם כדי שלא ייאלץ להכיר בה. על פי התוכנית, ככל הנראה של הנסיך מוחמד בן־סלמן, אבו־דיס תהיה בירת המדינה הפלסטינית, ההתנחלויות יישארו על מכונן וזכות השיבה תרד מהפרק. בדיוק כמו נתניהו שלא רוצה לחלק את הארץ בשנות שלטונו, כך אבו־מאזן לא מוכן לפתרון שיהפוך אותו לקוויזלינג בעיני עמו.
גורמים בימין הדתי, שמתנגדים גם לתוכנית הסעודית הזו ככל שהיא קיימת, רואים בטראמפ ריאקציה לממשל אובמה, תיקון משמיים לעוול שנגרם למפעל הכיבוש וההתנחלות בשמונה השנים האחרונות. והוא נעשה בנדיבות רבה. נאום הגט של אבו־מאזן נראה להם בצדק כמו סוף התהליך המדיני. "צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים", הם מתמוגגים. ניצחון המתנחלים מובהק. ההסכמה השקטה בין הממשל והממשלה ברורה. האמריקנים יעלימו עין מהרחבת ההתנחלויות, אבל לא יסכימו להקמת יישובים חדשים. כך זה יימשך שנים, עד שמשפחה יהודית־פלסטינית ענקית אחת תחיה על השטח בתנאים לא שווים.
אמרתי השבוע לאחד השרים הבכירים כי בקצב הזה שילה תגיע עד בית־אל, ובית־אל תתחבר לירושלים. "ברור, הזמן פועל לרעת הפלסטינים", אמר. "מה השלב הבא?" שאלתי. "נחיל ריבונות על היישובים הישראליים", הוא השיב. "מדינה דו־לאומית, בקיצור", אמרתי. "אני נגד. זו לא תהיה מדינה יהודית ולא דמוקרטית", טען השר. "אז אתה בעד המשך המצב הנוכחי?" "חס וחלילה. המצב הנוכחי מנציח את הסכסוך".
מקורביו
ביום רביעי הורשעה אירנה וולדברג, מנכ"ל התאחדות היזמים, במתן שוחד לסגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום ולמנכ"ל ישראל ביתנו לשעבר דאוד גודובסקי. זו ההרשעה הראשונה של נותני השוחד, וההרשעה השנייה במה שמכונה 'פרשת ישראל ביתנו'. בקרוב ייחרץ דינם של קירשנבאום וגודובסקי עצמם. עיתון 'הארץ' וערוץ 10 חושפים בינתיים שיחות ופרוטוקולים קשים של מקורבי אביגדור ליברמן האחרים שמעורבים בתיק הכבד הזה, בהם אלכס ויז'ניצר, מנכ"ל מע"צ, יו"ר מקורות ויו"ר נת"ע לשעבר, וכן איש העסקים מיכאל גורלובסקי שהיה חבר כנסת ולפני כן עוזרו ונהגו של ליברמן. החבורה הזו החזיקה תחת ידיה תקציבים של מיליארדים. צריך לקרוא כדי להאמין איך הכסף הזה הפך אנשים פרטיים לעשירים גדולים.
לפני חודש בדיוק נכנס לכלא סטס מיסז'ניקוב, שר התיירות לשעבר ומקורב נוסף של ליברמן, אחרי שהורשע בעבירות מרמה. ושר הביטחון? בפעם האחרונה שהתייחס לפרשות הוא טען כי "מיסז'ניקוב הורשע בפרשת שולית. כל האחרים זכאים עד שתוכח אשמתם". מעניין מה יהיה לו לומר היום, אחרי ההרשעות בתיק ישראל ביתנו, חוץ מאשר לנפנף את המתעניינים.
