"אוטומטון" הוא המילה היוונית למכשיר מכני בעל תנועה, שיוצר רושם שיש לו חיים. במיתולוגיה העתיקה מתוארים מכשירים כאלה שיצרו האלים, וההיסטוריה משופעת במכשירים אוטומטיים שבנו בני אדם, החל ממכשירי חישוב מתוחכמים ועד לבובות נעות לצורכי בידור.
ב־1769 נדהמה מריה תרזה, קיסרית האימפריה ההבסבורגית, כשהוצג לה "הטורקי" – מכונת שחמט אוטומטית. המִתקן, שאותו המציא וולפגנג פון קמפלן, כלל שולחן שעליו לוח שחמט, ובובה בעלת מאפיינים מסורתיים של טורקי, ששיחקה ברמה גבוהה. האטרקציה עוררה עניין רב באירופה ובאמריקה, והפסידו לה בין השאר פרידריך הגדול, נפוליאון ובנג'מין פרנקלין.
"הטורקי" הסעיר את המערב, אבל עורר גם שלל חשדות. אדגר אלן פו, הסופר והמשורר הנפלא, שהיה גם אבי ז'אנר ספרות הבלשים, ביקר בתצוגותיו של האוטומטון בארה"ב כדי לבחון אותו מקרוב. במאמר שפרסם ב־1836 הציג פו ניתוח מפורט שבו טען שמדובר בתרמית; אין זה אוטומטון, אלא ה"טורקי" מופעל בידי אדם המסתתר בו. פו צדק; ב"טורקי" שלט אדם בעזרת מערכת מכנית משוכללת.
ספין הבחירות השבועי הגיע הפעם מרונן ברגמן ב'ידיעות אחרונות'. ברגמן החליט שמשתמשים מסוימים בטוויטר הם "בוטים", כלומר, אוטומטונים בשירות הימין, ובעיקר הליכוד ונתניהו. הטענה העקרונית שלו היא שהימין מפעיל, מנהל ומממן קבוצה גדולה של חשבונות טוויטר לא אותנטיים, שתכליתה להשפיע על הבחירות דרך הדהוד מסרים.
ברגמן, לרוב עיתונאי רציני, התרסק במהירות ובקול נפץ גדול. מיד עם הפרסום החלו להופיע ברבים האנשים שמפעילים את החשבונות, והתברר שה"בוטים" הם "טורקי": אנשים אמיתיים, עצמאיים ובעלי דעה, שאינם מקבלים מימון או הוראות מאיש. גרוע מכך, התברר שברגמן הסתמך על נתונים שאספו פעילים פוליטיים משמאל, ואפילו לא פנה לקבל תגובה מבעלי החשבון שאותם הציג כ"בוטים". חטאם של אותם אנשים היה תמיכתם בליכוד ובנתניהו – וזה הספיק לברגמן כדי להעליל עליהם שהם אוטומטונים.
"תחקיר הבוטים" קרס, אבל בהחלט חשף כמה אמיתות מטרידות – גם מעבר לכשל העיתונאי והפוליטיזציה המופגנת שלו. מתברר שהשמאל פשוט לא מסוגל לראות בימין יריב אידיאולוגי. האדם הוא יצור חי בעל שכל, אמר אריסטו. אבל אם אתה ימני אין לך שכל, אומר השמאל, ומכאן נובע שאינך אדם אלא "בוט". בעבר טען השמאל שעמדות הימין "מסוכנות". היום סבור השמאל, לפחות בחלקו, שלימין אין בכלל עמדות. הוא אוטומטון מתוכנת.
בריאיון לינון מגל וענת דוידוב עלה ברגמן לשידור מול אדם שעליו טען בכתבתו שהוא "בוט". העובדה שהאדם הזה הזדהה וסיפר בקולו ובשמו על עמדותיו ועל עצמו לא שכנעה את ברגמן שהוא אדם חי ואותנטי. איך יכול להיות שהוא אדם אמיתי, שאל ברגמן, אם הוא תקף בציוציו את גלי צה"ל?
השמאל שקוע כל־כך בתיבת התהודה שלו, שהוא כבר לא מודע לדה־הומניזציה שהוא עושה לימין. בציניות כתבתי בפייסבוק שהמסקנה המתבקשת מעמדת השמאל היא להבחין בין זכויותיהם הפוליטיות של נאורים ושל לא־נאורים, מפני שלא ייתכן ש"בוטים" יקבלו את אותן זכויות פוליטיות כמו האנשים החושבים. אבל כמו בכל צחוק, גם כאן יש גרעין של אמת טראגית.
כשהמגרש מושטח
כבר שנים השמאל מקדם העלמה והשתקה שיטתית של הימין. בניגוד לעמדה הליברלית המקורית, השמאל הפרוגרסיבי לא מעוניין בדיון. הפילוסוף הליברל ג'ון סטיוארט מיל טען שחתירה לאמת דורשת פולמוס בין עמדות שונות, כניצוץ שנוצר מחיכוך אבני צור.
השמאל כיום שולל עמדה זו. מבחינתו האמת משנית ל"צדק", ולכן פולמוס איננו מוסרי, שהרי פסול שהעמדה הראויה (בעיניו) תקבל מעמד שווה לעמדה הלא ראויה (בעיניו). לכן לעמדת השמאל מגיעה במת יחיד ועמדת הימין דינה להיכחד.
על עיקרון זה נבנתה תרבות הפוליטיקלי־קורקט המדכאת והמדירה, והמוסדות שהשמאל הגמוני בהם – כמו התקשורת, האקדמיה ועולם המשפט – מומחים ביישומה. אלא שכיום מתברר לשמאל שתרבות הפוליטיקלי־קורקט היא כישלון פוליטי. למרות אימתנותה במוסדותיו, מדינות רבות באירופה זזות ימינה, באנגליה הוחלט על "ברקזיט", בארה"ב נבחר טראמפ, וגם בישראל הימין נוטה לנצח בבחירות.
איך זה אפשרי, שואל השמאל את עצמו. הוא מנצח בשיח הציבורי, בתקשורת, באקדמיה, במשפט, בחינוך – ומפסיד בפוליטיקה. שנים רבות השקיע השמאל ביצירת מציאות שבה יש רק עמדה לגיטימית אחת, בדיוק כדי שממוקדי הכוח הללו תיוולד תרבות פוליטית שהוא יהיה הגמוני בה כברירת מחדל, והנה קורה ההפך.
המסקנה המתבקשת בשמאל היא שלימין אין עמדה אחרת – הרי מבחינתו כל העמדות האחרות הושתקו – לכן אין לו כלל עמדה. איש הימין לא חושב אחרת, הוא פשוט לא חושב. הוא אוטומטון חסר דעת.
זו גם הסיבה שהשמאל מוטרד כל־כך מהרשתות החברתיות. לא רק שעמדתו שם לא הגמונית ובלעדית, הרשתות החברתיות הן שוויוניות. הן "משטיחות" את מגרש המשחקים ואנשי שמאל מוצאים עצמם בעמדת נחיתות. מבחינת השמאל זהו אסון מוסרי ממש.
אחד הטיעונים של אדגר אלן פו ב־1836 לכך ש"הטורקי" איננו אוטומטון אלא שחקן אנושי, היה ש"הטורקי" הפסיד מדי פעם, בעוד שאוטומטון אמיתי היה מנצח תמיד. הטיעון של פו נכון עקרונית, אבל בזמנו לא היה מדויק. עד פברואר 1996 עוד ניצח גארי קספרוב, מגדולי השחמטאים בהיסטוריה ואלוף העולם באותו זמן, את "כחול עמוק", מחשב השחמט המתקדם של חברת IBM. אך במאי 1997 התהפכו היוצרות ו"כחול עמוק" המשודרג ניצח, לראשונה בהיסטוריה, אלוף עולם מכהן.
עד היום – כשכבר ברור לכול שאין בן אנוש שיכול לנצח מחשב שחמט איכותי – קספרוב טוען ש־IBM רימו ונעזרו בזמן אמת ברבי־אומן. בחברה הכחישו, אבל גם סירבו לתחרות שלישית ופירקו את "כחול עמוק".
האם IBM רימו? אין לדעת. אבל ברור שהשמאל חושב שה"בוטים" של הימין הם סוג של רמאות פוליטית. מבחינתו בימין מחכה עדר "בוטים" לפקודת ההפעלה בטוויטר ובפייסבוק לצאת ולהצביע לנתניהו. מבחינתם, כמו שטען פו ביחס ל"טורקי", ה"בוטים" מבטיחים שהימין ינצח תמיד.
למזלנו, יש פתרון קל לאתגר – לעשות בדיוק את מה שהשמאל מפחד ממנו. ה"בוטים" של הימין צריכים, מרצונם החופשי ובדעתם הצלולה, לנהור בהמוניהם לקלפיות. 
