חזון העצמות היבשות

"הייתה עליי יד ה' ויוציאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות …ויאמר אליי הִנבא על העצמות האלה ואמרת אליהם, העצמות היבשות שמעו דבר ה': כה אמר ה' לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם".

אם הקדוש ברוך הוא זיכה אותנו להביא אחרי 37 שנים את עצמותיו של זכריה יקירנו מאי שם עלום לקבורה כאן בעיר הקודש, בבית הקברות של הצדיקים השוכנים כאן, הרי רוח ה' שורה על עצמותיו של זכריה יקירנו לא פחות מאשר על העצמות היבשות שיחזקאל ניבא עליהן.

במבצע צבאי הירואי, שנזכור לדורות עולם, גמלו בזמנו אנשי יבש גלעד לשאול מלכנו: הפלשתים תלו בביזיון את גווייתו של שאול בחומת בית שאן אחרי הקרב בגלבוע. וכך נאמר שם:

"וישמעו אליו יושבי יבש גלעד את אשר עשו פלשתים לשאול, ויקומו כל איש חיל וילכו כל הלילה, וייקחו את גוויית שאול ואת גוויות בניו מחומת בית שן ויבואו יבשה. וייקחו את עצמותיהם ויקברו תחת האשל ביבשה, ויצומו שבעת ימים".

שאול הרוויח את הקבורה הזאת ביושר. שנים ספורות לפני כן הוא הלך בראש צבאו להציל את יבש גלעד המרוחקת והמבודדת מתגרת ידו של נחש העמוני.

באותו יום ראשון לפני כמעט 37 שנים סגרו באמצע סדר הלימוד זכריה באומל יקירנו וחבריו את ספרי תלמודם בבית מדרשנו בישיבת הר עציון, נטלו את תרמיליהם ועלו מספסל בית המדרש אל האוטובוסים שהמתינו להם, וכשאול מלכנו עלו צפונה כדי להגן על תושבי הצפון שסבלו יום־יום מתגרת ידם של המחבלים בלבנון. כטרומפלדור וחבריו, שנטשו את עיסוקיהם כדי לסייע ליישובי הצפון הרחוק והמבודד לפני כמעט מאה שנה, עלו יקירנו זכריה וחבריו בלב אמיץ ושלם, בידיעה ברורה על המחיר האישי שהם עלולים לשלם, למשימה דומה מול קריית־שמונה וחברותיה.

מאז לא ראינו אותו. הוא הותיר אצלנו רק את החיוך התמידי שלו; את הנעימות לבלי גבול ששרתה בדל"ת אמותיו; את הענווה הרבה והסלחנות שלו לכל אדם; את העזרה שהיה מוכן להושיט לחבר מוכר ולחבר בלתי מוכר, שזה עתה בא מן הגלות או מכל מקום אחר; את תורתו, את הזיכרון, את הגעגועים, את התקווה שעוד ישוב.

זכריה יקירנו נמנה עם גדוד השריון של עירא, הגדוד ששילם את המחיר הכבד ביותר בקרב הקשה ביותר. אזכיר פרט אחד על קרב זה: צה"ל גייס בתוך שעות למקום הנורא אגד ארטילרי גדול, שיצר תוך סיכון עצמי גדול מסדרון ארטילרי חזק ומאסיבי שהזכיר לשוהים שם את קריעת ים סוף, יצר שביל בין פגזיו, שביל שדרכו נחלץ הגדוד מהשמדה ושב אל כוחותינו. זכריה יקירנו היה בין אלה שלא זכו לשוב מן המארב הנורא.

אבל הנה הוא שב, והוא כאן יחד עמנו. כמה תודה כולנו חייבים למי שסיכנו את נפשם ועמלו על כך לבלי גבול. אין צבא בעולם שהיה עושה מאמץ כזה. כולנו תפילה שיימצאו גם חבריו, צבי פלדמן ויהודה כץ ושאר נעדרי צה"ל. רוח ה' שורה בעצמות. העצמות האלו, כדברי הנביא, והן עוד תחיינה.