בשבוע שעבר השתתפתי בכנס ארגון "מיתרים", שעוסק באחדות ישראל במובן המעשי והעמוק של המילה. הוא מלווה קהילות מעורבות ומקים בתי ספר וגנים המשלבים בין דתיים לחילונים בכל רחבי הארץ, ועושה את זה ברגישות ובנחישות־על. כל מיני סיפורים מרגשים עלו בכנס – כמו זה של גננת אחת, למשל, דוסית אמיתית, שהתאהבה לא עלינו בחילוני גמור. "רק בגלל העבודה בגן משלב ידעתי שאני לא צריכה לוותר על האמונה שלי או על האהבה שלי", היא סיפרה לפני שהמשיכה לתאר איך נראה הבית המופלא שלה.
אנשי מיתרים הקימו 50 בתי ספר, 44 גנים ו־5 בתי מדרש ומכינות. כדי שמוסדות הלימוד האלו יתפקדו הכשיר הארגון 400 מורים, והוא מלווה כשישים קהילות ברחבי הארץ. יש ביקוש גדול ממה שהאנשים שם יכולים להתמודד איתו, וגידול של 15 אחוזים בשנה. במקביל למיתרים עובד גם ארגון "צו פיוס", העושה אף הוא עבודת קודש בתחום.
הרב מלכיאור, העומד בראש מיתרים, יודע שאם לא נהיה עם אחד באמת, הלך עלינו. מי שעוד יודעים זאת הם האויבים שלנו. כמו שאמר לי איש מודיעין בכיר שישב לידי בכנס, "שמעתי כל כך הרבה הקלטות של מנהיגי מדינות ערב וראשי ארגוני מחבלים האומרים – אין צורך לירות עליהם. זה סתם בזבוז כסף. הם מתפרקים לבד". שניהם ועוד רבים אחרים מבינים שאנחנו יכולים לאיום האיראני, יכולים להתמודד עם הרקטות והטילים מעזה, אבל לא יכולים מול הפילוג הזה. אנחנו לא מדברים על מותרות כאן. האיחוד הזה קיומי.
מי שמכיר את העולם המשלב יודע כמה הוא מורכב ומרגש כאחד. הדיונים בכנס עסקו בכשרות הכריכים במוסדות הלימוד, בתפילה בבוקר או בעריכת פעילות ערכית מקבילה, בשיעורי יהדות ובדרך להעביר אותם לתלמידים על הקשת הדתית־חילונית כולה, מתוך רצון שכולם ירגישו בבית. בעיקר דיברו בו על אהבה, ועל מה צריך לעשות כדי לתחזק אותה. כי כמו בכל זוגיות, זה עניין רגיש, ואם באמת רוצים שזה יעבוד, צריך גם להקשיב לאחר, בלי פחד, בלי שיפוטיות. לשמוע מה מפחיד אותו, מה טוב ומה רע לו. רק ככה זה עובד.
בחדשות 12 יכולנו לראות בשבוע שעבר פתקים בכתב ידה של אשת ראש הממשלה, פתקים עם המון קווים תחתונים מדגישים, המון סימני שאלה וקריאה, ואותיות בגדלים משתנים. מושאי הפתקים היה נפתלי בנט ואשתו. הגברת נתניהו חיפשה מידע מכפיש על בנט, וכמו שהיא למדה על בשרה, במלחמה כמו במלחמה, אפשר לערב בנות זוג. כל מה שעובד.
ומה הדבר הכי גרוע שמצאה הגברת נתניהו על הגברת בנט? שהיא חילונית. שהיא עבדה במסעדה לא כשרה. אני משערת ששרה לא חושבת שאסור להיות חילוני, או שמותר לאכול רק כשרות הרב מחפוד, אלא הייתה משוכנעת שהיא מניחה על השולחן ג'וקר שיפיל את בנט – כי הציבור שלו חושב ככה. היא חשבה שהציבור שלו לא יכול להכיל נישואין בין דתי לחילונית. שהוא לא מוכן שהדם שלו יתערב בזה של נושאי עגלות ריקות.
ובכן, אולי זה היה כך בעבר, אבל גם הציבור הסרוג מבין שאנחנו עם אחד. יש הרבה דתיים שעדיין מעדיפים לחיות בגטאות מלאכותיים בדמות שכונות דתיות, בתי ספר נפרדים, יישובים דתיים עם משמרת צניעות בדמות מבטי שכנים וועדות קבלה נוקשות. אבל לאט־לאט הציבור מתפכח ומבין שהוא לא מגן על הילד שלו בכך שהוא מרחיק אותו מכלל ישראל, אלא מזיק לו. אם הפעם הראשונה שהוא יפגוש חילוני תהיה בצבא, זה יהיה מערער מאוד. אם מישהו חושב שהילד שלו יוריד את הכיפה – זה בהחלט עלול לקרות, אבל לא בגלל החינוך המשלב אלא ההפך. בחינוך המשלב יותר נערות ונערים שומרים על זהותם מבחינוך הדתי.
ומעבר לכל הסטטיסטיקות וההפחדות, עיוותי המחשבה והפערים, הבורות והניכור, אנחנו עדיין עם אחד. עדיין אפשר להציל.
