בעוד ארבעה ימים נצא כולנו להצביע, ונבחר את 120 חברי הכנסת שייצגו אותנו בארבע השנים הקרובות. טוב, "נצא כולנו להצביע" זה קצת יומרני: אין שום סיבה להניח שאחוז ההצבעה בבחירות הקרובות ישתנה באופן ניכר לעומת ההצבעה בבחירות 2015, אז עמד שיעור ההצבעה על למעלה מ־72 אחוזים.
יש אוכלוסייה אחת שאיש כמעט אינו מופתע משיעורי ההצבעה הנמוכים בקרבה: צעירים. שיעורי ההצבעה של הצעירים בכל העולם הם הנמוכים ביותר, ויש לכך השפעה דרמטית על תוצאות האמת. אי הצבעתם היא למעשה מה שמכריע את הבחירות, ולרוב ההכרעה פוגעת דווקא בהם. תכף נעסוק בישראל, אבל קודם בואו נציץ על העולם ונראה מה קרה כשהצעירים בארצות הברית ובבריטניה החליטו להישאר בבית ולהותיר את הקלפיות להוריהם ולהורי הוריהם.
מערכת הבחירות האמריקנית בשנת 2016 הייתה צמודה במיוחד. קלינטון אמנם קיבלה יותר קולות, אבל טראמפ גרף יותר אלקטורים ויחד איתם גם את הנשיאות. והמצביעים הצעירים? הם לא הופיעו בקלפיות. רק חצי מבעלי זכות הבחירה בגילאי 18 עד 29 טרחו לצאת ולהצביע. בקרב מבוגרים בשנות השישים לחייהם שיעור ההצבעה עמד על למעלה מ־80 אחוזים. הצעירים שכבר יצאו להצביע בחרו בקלינטון בפער גדול – 55 אחוזי תמיכה במועמדת הדמוקרטית, אל מול 37 אחוזים בלבד לטראמפ הרפובליקני. שערו בנפשכם מי היה גר עכשיו בבית הלבן אם הצעירים היו יוצאים להצביע.
גם במשאל הברקזיט הבריטי הכריעו הצעירים שנשארו בבית. רק 36 אחוזים מהמצביעים בגילאי 18 עד 24 הצביעו במשאל העם בשנת 2016. המדגמים מראים שהצעירים שכן הצביעו התנגדו לברקזיט בשיעור של 75 אחוזים. עמדתם של הצעירים הבריטים ברורה וחד־משמעית, אבל הם לא הלכו לקלפיות.
בשני המקרים צעירים רבים לא השתתפו בהצבעה, ולמעשה הותירו את ההכרעה למבוגרים מהם. אלה, בתורם, הכריעו בדיוק ההפך ממה שרוב הצעירים ביקשו. הצעירים האמריקנים רצו את קלינטון, אבל המבוגרים בחרו בעבורם את טראמפ. בני דורם מבריטניה ייחלו להישאר באיחוד האירופי, אבל המבוגרים החליטו לעזוב אותו ולסחרר את הממלכה. מי שחושב שלהצבעה יש השלכות כבירות לא מבין שלהימנעות מהצבעה יש השלכות מרחיקות לכת עוד יותר, והן תמיד על חשבון הדור הצעיר. כך גם אצלנו.
ממשלות ישראל לדורותיהן החליטו החלטות בלתי הפיכות רבות, ומי שנאלצים לחיות עם תוצאותיהן הם הצעירים, שחיים יותר שנים לאחר קבלת ההחלטה. כך, המבוגרים של היום מכריעים בשביל מי שיהיו המבוגרים של המחר.
קחו למשל את החלטת הממשלה להשוות את תנאי העסקתם של השוטרים לאלו של משרתי הקבע בצה"ל. ההחלטה הזאת לבדה תעלה למדינה 22 מיליארד שקלים, במשך 17 שנים. נתניהו וכחלון קיבלו את ההחלטה לפני כמה חודשים, והחשבון יוגש לנו, משלמי המסים בעתיד. גם בסוגיות מדיניות ההחלטות מתקבלות כאן ועכשיו, אבל משפיעות בעיקר על מי שיחיו במדינה בעשורים הבאים. אלו, כבר הבנתם, הם הצעירים ביותר.
נהוג לומר ש"מי שמצביע – משפיע". זה נכון, כמובן, אבל לא מדויק. גם מי שלא מצביע משפיע, בכך שהוא מעניק לאחרים יותר כוח להכריע מה יעלה בגורל החיים שלנו כאן.
ילדים קטנים גוערים לעיתים בהוריהם, ומטיחים לעברם בצעקה את המשפט "אתם לא מחליטים עליי". צעירים, מתברר, מניחים לאחרים להחליט בעבורם. בעוד ארבעה ימים יתקיימו הבחירות, וזה בדיוק הזמן שלנו לחזור ולצעוק בקול גדול: "אתם לא תחליטו עליי". צאו להצביע.
