רע להם. באמת רע להם. אני יודעת כי פעם גם אני הייתי שם. רבים מאיתנו בימין היינו שם, והם בכלל לא שמו לב. והם לא מעלים בדעתם שממש ככה הרגשנו אנחנו.
הם לא זוכרים אבל אני לא שוכחת. החבר'ה שלהם היו בשלטון והם היו משוכנעים שהחיים שלנו פה תותים, הרבה לפני שהפרי העסיסי הזה יצא מהטנא הירוק לעולם המושגים שלנו. הייתה אלימות והייתה שחיתות והיו קומבינות למכביר; הייתה תחבורה דלה והיו כבישים צרים, והיה גם טרור בלתי נסבל וחסר תקדים; אבל היו טקסים עם בלונים על מדשאות ענק, והם לא הבינו איך אנחנו לא מבינים שהכול בסדר. מה זה בסדר? מושלם ממש. הכול היה כל כך לא בסדר וכל כך רחוק מלהיות מושלם, אבל הם לא ראו את זה. כי השלטון היה שלהם והדרך שלו הייתה הדרך שלהם. אז הם בכלל לא שמו לב איך הם רומסים אותנו, איך הם בזים לנו – הימין והמתנחלים והחרדים והעולים. בבוז עמוק, בעלילות דם, בהסתה פרועה נגדנו, נגד כל מה שהיה צבוע בצבע אחר משלהם.
כשראו שהימין עולה עם קולות העלייה מרוסיה, הציעו בשמאל ברצינות מלאה לא לאפשר זכות בחירה לעולים שטרם השתקעו פה למשך חמש שנים לפחות. בפרק הזמן הזה, כך כנראה האמינו, יתפכחו העולים או יעברו שטיפת מוח נכונה בכל שעה עגולה ובמבזקי החצי.
החרדים הושמו ללעג כשמפלגת שינוי הקדישה זמן תעמולת בחירות יקר כדי לבזות אותם על שבמרכך הכביסה שהם רוכשים יש חותמת כשרות. לא על ידי שחקן ולא על ידי קריין אלא טומי לפיד בכבודו ובעצמו – לועג, מסית, מזהיר ברצינות תהומית מהמטורפים האלה בעלי תו תקן כשרות שלא מן השורה.
המתנחלים ותומכיהם לא היו צריכים לחכות לסערת בחירות כדי לשמוע מדי יום מה חושבים עליהם במחנה שממול. איש בפוליטיקה או באולפנים לא מצא לנכון לגנות אנשי עט בעלי שם שכתבו שיש לפתוח באש נגדנו ולשפוך את דמנו אם נפריע לתהליך השלום או לעקירה מחבל קטיף ומיישובי צפון השומרון. הם לא קראו לזה מלחמת אחים, כי טרחו להבהיר שאנחנו המתנחלים לא אחיהם. וזה עבר בשתיקה.
הם גם לא חשבו שיש לעצור ולחקור ולחסום את מקלדתו של מי שכותב שיש לעלות על בתינו בטנקים ולהוריד את היישובים בכוח הזרוע של צה"ל – צבא ההגנה לישראל, שמיטב בנינו שירתו ומשרתים בו ביחידות העילית כולן. הם גם לא חשבו שראש הממשלה מפלג כשקרא לתושבי הגולן "פרופלורים" ולגוש אמונים "סרטן".
סומַּנו אז באות קין כשקול דמי יצחק רבין זעק מן האדמה, בהאשמה קולקטיבית פרועה ותלושה מהמציאות, ועם חלוקה ברורה: הם מחנה השלום ואנחנו מחרחרי המלחמה. האלימות הרי תמיד יוצאת ממחנה הימין ופוגעת בשמאל – כאילו לא היה כאן סזון, כאילו לא היה תותח קדוש שכיוון קנה על האלטלנה; כאילו לא היו כאן שתי מערכות עקירה וגירוש קשות, כשצד אחד בא במקלות ובאלות והצד השני השתולל עם, ובכן, דלי צבע.
הסתובבנו אז במשך שנים עם מועקה קבועה בגרון, מוקצים מחמת מיאוס ובוז וגועל. מוקפאי דיור, נלעגי אידיאולוגיה, מחוץ למחנה המכונה העם. כאלה שלעולם לא יוגדרו כאדם מן השורה. כל זה לא התרחש ברשתות חברתיות שטרם באו לעולם. כל זה קרה בתקשורת המרכזית, המובילה, שנהנתה אז מאחידות דעים לצד מגוון קל שנע בין העבודה לחד"ש.
והיום, היום הם מסתובבים עם אותה מועקה בגרון, ואנחנו יצרנו אותה וגידלנו אותה להתפקע. והפכנו את השמאל לסמול משוקץ, מחוץ לגבולות הלגיטימציה. והבאנו עליהם את מה ששנוא עלינו. שנים של מוגלה שנאגרה במורדות הוושט יוצאים מאיתנו בעשור האחרון במלוא גרון ומקלדת. אנחנו מתייחסים אליהם כבכיינים, לפעמים בצדק, אבל הם באמת־באמת אבודים. באמת לא מצליחים להבין איך ישראל מדורגת גבוה כל כך במדד האושר, מה נסגר עם צהלות השוק "ביבי מלך ישראל", ואיך הרשתות החברתיות טובעות בליטופי נתניהו וקרבות אדירים להגנתו.
עידן האצילות
כל כך רע להם בשמאל שהם לא מבינים, באמת לא מבינים, איך ייתכן שיש אנשים שאשכרה מבסוטים מנתניהו. איך ייתכן שיש אנשים – אינטליגנטים, על פניו – שמעזים להעלות על הדעת שנתניהו הוא ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה פה בשבעת העשורים האחרונים? ואיך ייתכן שלא רק ביביסטים או ליכודניקים חושבים כך, אלא אפילו המתחרים שלו במפלגות הימין? זה כל כך מופרך בעיני השמאל, שהם נותנים במצביעי הימין סימנים: המנותקים והפחדנים, הנעלבים והדווקאיסטים.
מי שלא נכנס לקטגוריות הללו, שחיבר רענן שקד, ימצא מזור ב"תחקיר" הבוטים של ידיעות אחרונות, הטוען שחשבונות טוויטר ופייסבוק של ליכודניקים קולניים למדי הם למעשה רשת שמפעיל רה"מ כטרור(!) תודעתי. הרי לא ייתכן ששלושים המנדטים של הליכוד 2015 או אלה שמבטיחים לו הסקרים כעת באים אליו מאנשים בעלי דעות מגובשות שתומכים באיש השנוא עליהם כל כך.
בשמאל סימנו את ההסכמים המחוררים של אוסלו כ"שלום" ואת מהפכת האקטיביזם השיפוטי כ"דמוקרטיה" – וכל מי שמבקר או מתנגד לאלה הופך אוטומטית למתנגד לשלום ואויב של המשטר הדמוקרטי. פלא שבעיניהם כולנו נפלנו על הראש? באמת ובתמים הם לא מסוגלים לקבל את העובדה שאנשים חיים פה טוב יותר משחיו כשהיה פה פייק משא ומתן. שמחנה שלם וגדול לא מתגעגע למפגשים בין נציגנו לנציגי הפלסטינים, לא מתוך חרדת שלום אלא ההפך – מתוך חרדה מהטרור המתלווה לכל משא ומתן כזה, ולאימת המוות המרחפת פה בכל פעם שמושיטים יד לאויב. הם לא מצליחים להבין את העימות מול מערכת המשפט והם מסרבים לראות את מה שמסוכן בהתנהלותה, את מה לא דמוקרטי – כן, לא דמוקרטי – בסמכויות שהיא מזליגה מהכנסת לעצמה.
אז הם מבוהלים. מבוהלים באמת, כמו שאנחנו היינו פעם, כשאת העניינים ניהלו מי שלא הצבענו להם, לא סמכנו עליהם ולא השלמנו עם דרך התנהלותם. ואנחנו, בפוסט־טראומה המתמשכת שלנו, ממשיכים להוציא עליהם מוגלה ורעל. אוזניכם השומעות ועיניכם הקוראות, גם כאן מבין השורות. הרבה כאב עוד מסתובב אצלנו. הרבה עלבון, שטרם מצא מזור, על שנים של מעין נידוי חברתי בתוך החברה הישראלית שלנו, שעוד פוצעות בנו מבפנים.
הילדים שלנו כבר לא מכירים את ההרגשה הזו כמעט, אבל אנחנו עוד מסתובבים עם הצלקות ההן. וצלקות כאלה אנחנו מורישים כעת למתנגדינו. העלבון ההוא היה גדול לאין שיעור מהמצב היום, ובכל זאת – ירצו או לא – הם האחים שלנו. הם השותפים שלנו לפלא העצמאות שהתחיל כאן לפני למעלה משבעים שנה ושורד רק בכוח המכנה המשותף. והוא דורש מאיתנו לאמץ "אצילות של מנצחים", ולהפסיק לשלוח במחנה שמנגד נפנופי מירי רגב שלוש פעמים ביום.
על חטא היוהרה משלמים בסוף, תמיד משלמים. אם לא בבחירות הקרובות, באלה שאחריהן או במהלך הדרך. אם מחנה הימין לא יתעורר, מחנה השמאל יחזיר אותנו לעידן הנרדפים. הוא לא יסתפק במירי רגב אחת, הוא ישלח עשרות כאלה שכבר ממתינים בחדווה רבה לנשוך במחנה שהשמאל מעולם לא השלים עם ניצחונו. זה לא אומר שתפקידנו למתוח את הקו האידיאולוגי של הימין לקווי 67', ולשבש את כיוון התנועה של 77', אבל זה בהחלט אומר להתאפס על היחסים ההדדיים. כי גרים היינו בספסלי האופוזיציה, וזה לא היה כיף.
אם אתם לא רוצים להסתובב עם מועקה בגרון בעשור הקרוב, תצביעו ימין. בלי הנחות, בלי גמגומים, בלי סיכונים – ימין מובהק וברור. אם אתם רוצים ששלטון הימין ימשיך מעבר לקדנציה אחת נוספת ואם אתם חפצים להישאר עם אחד, תחזרו, עם הניצחון, לאצילות המתבקשת. המטוטלת חוזרת בסופו של דבר, מכורח המציאות, ועוצמת תנועתה נקבעת לפי גובה להבות השיח המשתולל. תדאגו לרסן אותו, אחרת הגונג על הפרצוף יהיה הרבה יותר מדי מכאיב וקטלני.
לתגובות: orlyg@makorrishon.co.il
