זה כבר כמה חודשים שאנחנו מתנהלים כאן כמו עכברים במעבדת סקרים. מזריקים לנו לווריד איחוד בין גנץ ללפיד ובודקים איך אנחנו מגיבים. עוטפים אותנו בהמלצות לכתב אישום, ומודדים לנו את הדופק. מאכילים אותנו ערב־ערב בקרב מועמדים מול מגישות, ובוחנים לנו סיבולת לב־ריאה. כל מיני־אירוע משודר אל המוח. כל תנועה נמדדת בתגובה. כל תגובה מתורגמת למספרים. כל מספר הוא נעלם במשוואת סכום 120. רעש רקע מחריש אוזניים שבא לדַמות את שעת השי"ן. במקרה של תוצאות אמת יוצגו מנדטים עולים ויורדים.
שום דבר במערכת הזו לא נראה כפי שנדמה היה בהתחלה, אז איך אפשר בכלל לנחש את הסוף? עד לפני חודשים אחדים המתחרה המוביל מול נתניהו על ראשות הממשלה היה יאיר לפיד. כעת אפילו הרוטציה שלו עולה כספק בסקרים. אורלי לוי הייתה צריכה להיות הפתעת הבחירות ומשה פייגלין קוריוז לא חשוב עם עדת מאמינים שוליים. ואז הגיע גנץ כחידוש סוער עד גבה־גלי עם בשורת השתיקה ותדמית של "מיסטר קלין". שבועות ספורים אחר כך, גנץ נראה כמו אלטרנטיבה נאמנה למקור עם כתמי היסטוריה מביכים משלה; אורלי לוי־אבקסיס נמסה בתוך בליל מפלגות המרכז; וזהות, אם היא רוצה באמת להיות הפתעת הבחירות, היא תצטרך להיתקע מתחת לאחוז החסימה.
עוד רגע זה כאן, ויותר מתמיד רשימת הח"כים הסופית בנויה על סחרחורת הנתונים שדחפו לנו למהדורות, ועל התגובה שלנו לתגובה של אחרים לבליל הנתונים האלה. מערכת בחירות סוערת ברשתות ובתקשורת הרשמית הייתה די מנומנמת ברחובות העיר. איפה הפתקים הפזורים על הכבישים של שנות השמונים, איפה שלטי הניילון בכל צומת ובכל גינה ציבורית של שנות התשעים, איפה פעילי השטח שיצאו מעולם המסרונים לרחובות המנומנמים. אפילו את שלטי הענק אנחנו בקושי רואים, כחלון הרי כבר הרגיל אותנו לנטו פרסום שהפך לחלק מהנוף המתחלף של פרסומות ושיווקים. כל קשר לתאריך הבחירות מקרי בהחלט. עד לאחרונה עוד נראה שטראומת סיבובי הידיים של נתניהו מ־2015 מנמנמת את המערכת, שתפתח פה גדול בימים הסמוכים לבחירות ותוציא בבת אחת את כל מה שיש לה להגיד. אחרי הכול, לשם מה לבזבז תקציבי ענק למסע פרסום שיימחה באבחת "נוהרים לקלפיות" אחד? אלא שהימים חולפים, הבחירות כבר כאן, ותעמולה כמעט איִן.
כשתשומת הלב הציבורית מופנית לסקרים ולהם לבדם, התעמולה מתרחשת בדיוק שם. הגרפים המקפצים מביאים לאיחוד מפלגות – אם לטובת החלפת ראש הממשלה, אם לצורך טיפוס מעל אחוז החסימה מנגד. המצביע מוותר על מפלגתו ש"אין לה סיכוי", על פי הסקרים כמובן, או נסחף למפלגת אווירה כי הסקרים מלמדים שהיא־היא "הטרנד התורן". מנדטים הולכים למנדטים, והמעמד התחתון נעשה תחתון עוד יותר ככל שהוא מסומן ככזה. כל תופעה מוסיפה והולכת ומושכת את עצמה עד לקצה. אל תחפשו בדוכנים ולא בחוצות אשקלון. תעמולת הבחירות מתרחשת בעמודות ובגרפים. כפי שכבר אמר פרופ' ישראל אומן: הסקרים לא משקפים דעת קהל, הם מעצבים אותה.
לתגובות: orlyg@makorrishon.co.il
