רבות מהמפלגות שיתמודדו בבחירות מציעות הרחבה של תקציבי הבריאות, החינוך, התחבורה, הדיור, הרווחה, ועוד. מוטב שכל ראשי המפלגות האלו יקראו את דו"ח בנק ישראל שפורסם השבוע, הקובע כי לרבות מההבטחות האלה אין כיסוי. ממשלת ישראל נמצאת במשיכת יתר, וככל הנראה תצטרך לקצץ בשירותים שהיא מעניקה לאזרח – בטח לא להוסיף עליהם.
הגירעון התקציבי הוא, בפשטות, הפער בין הוצאות הממשלה להכנסותיה. לממשלה יש יעד גירעון שהיא מחויבת לעמוד בו לפי חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית תשנ"ב־1992. בנק ישראל הוא האחרון בשורה של גורמים מקצועיים המזהירים מפני החריגה הצפויה מיעד הגירעון בשנה הקרובה.
גירעון הממשלה הגיע לרמה גבוהה של 3.5 אחוזים מהתוצר, אף שיעד הגירעון שהממשלה מחויבת אליו בחוק הוא 2.9 אחוזים. לקראת סוף 2018 הזהירו במשרד האוצר כי הגדלת ההוצאות מעלה חשש לפריצת היעד, ואף כי שר האוצר כחלון הודיע בסוף 2018 כי הממשלה עמדה ביעד הגירעון, קיים חשד שהדבר נעשה באמצעות הקדמת הכנסות מ־2019 ודחיית הוצאות גדולות לשנה הבאה. אלה כמובן לא נעלמו. לממשלה הבאה צפוי בור תקציבי של כ־12 מיליארד שקלים, שהיא תצטרך לכסות בקיצוצים בתקציב או בהעלאת מיסים.
דו"ח בנק ישראל מבקר את הממשלה על מדיניות מרחיבה ללא כיסוי: "העובדה שהממשלה הרחיבה בשנים האחרונות את ההוצאות, ובד בבד הפחיתה את שיעורי המס הסטטוטוריים, פועלת להגדיל את הגירעון המבני לרמה שאין זה רצוי כי תתקיים לאורך זמן", כותב נגיד הבנק פרופ' אמיר ירון בפתח הדו"ח, וקובע: "הסיכונים הגלומים במצב זה יחמירו, אם קצב הצמיחה יואט".
השנים האחרונות היו מצוינות מבחינה כלכלית: צמיחה יציבה, גידול בהשקעות ותעסוקה מלאה. שנים טובות הן הזדמנות לממשלה לצמצם את החוב הציבורי כך שאם יגיע משבר, המדינה תהיה ערוכה להתמודד איתו באמצעות הזרמת כספים לתמרוץ הכלכלה. כך נהגו רוב מדינות ה־OECD, והצליחו לצמצם את החוב הציבורי שלהן בשנים האחרונות.
אבל ממשלת ישראל בחרה בדרך ההפוכה: במקום לצמצם את הגירעון בחר כחלון (באישור הממשלה) להגדיל אותו. בארבע השנים האחרונות הועלה יעד הגירעון שלוש פעמים, עד לרמה השאפתנית של 2.9 אחוזים. כחלון עשה זאת דווקא בשנים של הכנסות גבוהות במיוחד ממיסים, כתוצאה מאקזיטים גדולים של חברות כמו מובילאיי וממבצעי גביית מיסים. כלומר, אף שלממשלה היה יותר כסף מהצפוי, היא החליטה לקחת עוד הלוואות.
בכספים האלו מומנו תוכניות הענק של השר כחלון – "נטו משפחה", "נטו תעשייה", "נטו מכסים" ושאר הטבות לאזרחים ולקבוצות. המשך התוכניות האלה מוטל בספק לנוכח הגירעון התופח. גם ההבטחה להגדלת קצבת הנכות, שלא הוגדר לה מימון תקציבי, תישאר כנראה על המדף.
החגיגה עומדת להיגמר. נגיד בנק ישראל מזהיר את הממשלה לעמוד בהתחייבויותיה ולחזור לתוואי גירעון יורד, שכן "שנים רעות תגענה, וכשלא חוסכים בשנים הטובות, ישראל תתקשה לעמוד בשנים הרעות". לפי הבנק, אם תפרוץ חלילה מלחמה גדולה שתדרוש הקצאת משאבים, או שישראל תיכנס למיתון או משבר פיננסי – ממשלת ישראל תהיה מוגבלת מאוד באמצעים שלרשותה. "במקרים קיצוניים יותר תידרש להפעיל צעדים קשים של העלאת מיסים ומדיניות צנע. כאשר אלה ננקטים בתקופת משבר פיננסי, משמעם פגיעה ניכרת בחיי היומיום של האזרחים".
הנגיד ממשיך וקובע כי "צעדים כאלה יסיגו אחורה את ההישגים הכלכליים הגדולים של העשור: הם יורידו את דירוג האשראי של ישראל, יגדילו את תשלומי הריבית שהמדינה משלמת, וישפיעו על תקציב המדינה ועל השירות לאזרחים". לכל אלה משמעויות מרחיקות לכת. האיתנות הכלכלית של ישראל היא חלק חשוב ממדיניות החוץ שלה, והיא קריטית לשמירת היציבות בסביבת איומים ביטחוניים.
מוטב כי הממשלה הבאה תקשיב לעצת נגיד הבנק ותפעל "להנהיג שינויים בסדרי העדיפויות שלה, וכן תעלה את ההכנסות ממיסים".
