השם החם ביותר בטלוויזיה הישראלית היום הוא אייל ברקוביץ'. יחד עם שותפתו להגשה אופירה אסייג, ברקוביץ' מצליח – בלי להחזיק פרופיל פייסבוק או אינסטגרם – לעורר שיח ערני ברשתות החברתיות כמעט אחרי כל שידור של תוכניתם המשותפת בערב שבת בערוץ 12. הוא ראיין את מני נפתלי וצעק עליו בשידור שהוא "לא גבר". הוא כינה את ענבל אור "גנבת" בלי למצמץ. לשונו משתלחת חופשי, הוא לא מפחד מאיש וזורם כאשר ידבנו פיהו. ב"ארץ נהדרת" מגלם אותו בכישרון ערן זרחוביץ', בחיקוי שקרוב למקור עד כדי כך שכבר אינך בטוח מי משפיע על מי. התוכנית, שבאה לעולם רק כדי למלא עוד שעת שידור בעקבות פיצול ערוץ 2, הפכה להיסטריה. לפני כמה שנים איש לא היה מאמין שברקוביץ' יהפוך לסטאר טלוויזיוני.
השם החם ביותר כיום בפוליטיקה העולמית הוא דונלד טראמפ. השבת יציין הנשיא האמריקני שנה ראשונה בתפקיד, והוא לא מוריד לשנייה את הרגל מהגז. יורה ציוצים בטוויטר לכל עבר, נשאר כל הזמן בכותרות ולא מאפשר לאף אחד לשכוח את ניצחונו הגדול בנובמבר 2016. אוהדיו אוהדים אותו יותר מתמיד, שונאיו סופקים את ידיהם בחוסר אונים, אבל איש לא יכול להתעלם ממנו. טראמפ הפתיע את כולם, והוא מתעקש להמשיך להפתיע גם כשהוא יושב בחדר הסגלגל והעולם מונח כנוע לרגליו. לפני כמה שנים איש לא האמין שטראמפ יהפוך לאדם החשוב בעולם.
השם החם ביותר כיום בכלכלה העולמית הוא ביטקוין. המטבע הווירטואלי שהומצא ב־2009 זינק בשנה האחרונה בשיעור מטורף, עד שמטבע אחד בודד הגיע לשווי של כמעט 20 אלף דולרים. מה שהתחיל כקוריוז לגיקים חובבי מילים משונות כמו "בלוקצ'יין", הפך לתופעה עולמית. אנשים מהשורה מתחילים לסחור במטבעות שאיש לא באמת יודע מה מקורם ומה תפקידם, וכמובן כבר קמו לביטקוין מתחרים. כמעט 1,500 מטבעות וירטואליים נמצאים כיום בשוק, והקדחת בעיצומה. הביטקוין עולה בחדות, לעתים גם יורד בחדות, אבל דבר אחד בטוח: המדינות והמוסדות הפיננסיים הוותיקים כבר לא יכולים להתעלם ממנו. לפני כמה שנים, איש לא האמין שהביטקוין יהפוך לכוח כלכלי גדול כל כך.
ההצלחה של אייל ברקוביץ', דונלד טראמפ והביטקוין מנוגדת לכל היגיון. אם תתרחש בביתכם תקלה במערכת החשמל, ברור שתחפשו חשמלאי שיתקן לכם אותה. תדרשו ממנו הוכחות על מקצועיות, אולי אפילו תעודת הסמכה מגוף פיקוח כלשהו. האם יעלה בדעתכם להזמין במקום זאת שחקן כדורגל לשעבר, איש חביב שיודע להעביר שיחה של רבע שעה בכיף, אבל ממש לא חשמלאי? או אולי איש עסקים מצליח שבנה בניינים וקרא להם על שמו, ועל הדרך גם ארגן כמה תחרויות יופי? ודאי שלא. כשיש תקלה בחשמל, קוראים לחשמלאי.
אז איך למקצוע הפוליטיקה בחרו אזרחי ארה"ב מישהו שלא רק שאינו פוליטיקאי מקצועי, אלא כנראה ההפך הגמור? ואיך מכל מנחי הטלוויזיה הסופר־מקצועיים במדינתנו, אנשים שעברו את מסלול ההכשרה הגל"צניקי המוכר, קוראים תחקירים מסודרים על מרואייניהם, לבושים יפה ומדברים בנינוחות, אזרחי ישראל בוחרים לצפות ולדון דווקא במישהו שהוא בדיוק ההפך מכך? ואיך אחרי כל החינוך לזהירות פיננסית שספגנו בבית – כדאי לשמור את הכסף בבנק ולהימנע מסיכונים מיותרים, "זהירות, זאת פירמידה" ו"אם אפשר תשימו את הדולרים בבלטות" – אנחנו נוהרים בכל זאת אחר מטבעות וירטואליים?
התשובה פשוטה ועצובה. הפוליטיקה המסורתית, הטלוויזיה הוותיקה ומוסדות הכסף הישן בגדו בנו. וכשמישהו בוגד בנו, אנחנו הולכים דווקא עם ההפך הגמור. זהו ביטוי לאכזבה, לנקמה, לכך שאנחנו לא מוכנים עוד לספוג את הבגידה.
הפוליטיקה האמריקנית משותקת כבר שנים בידי שתי מפלגות שאינן מסוגלות להגיע להסכמה ביניהן על שום דבר. האמריקנים, שהולכים לבחירות בכל שנתיים והם האומה הדמוקרטית הפעילה ביותר בכדור הארץ, התייאשו מהדמוקרטיה הנכה שלהם. בתגובה, הם הלכו על ההפך הגמור. על מי שהבטיח לשבור את הפוליטיקה הישנה והבוגדנית. טראמפ מבין שעל הטיקט הזה הוא נבחר, ובדיוק לכן הוא ממשיך לפעול כאילו הוא עדיין בעיצומה של מערכת הבחירות. מי שלא מבין את זה, לא מבין מה קרה בארה"ב. עם כל ציוץ אנטי־נשיאותי שלו טראמפ מזכיר לבוחריו – אני נוקם במי שבגד בכם. אני הסוס הטרויאני שלכם בשדרות פנסילבניה 1600.
הטלוויזיה הישראלית מוטה וחד־צדדית כבר עשורים. מלבד טלאים ימניים פה ושם, המערכות ברובן נוטות במובהק לשמאל, אפילו לשמאל הרדיקלי. שדרני האקטואליה שאמורים להיות אובייקטיבים, אם לא נוטים לימין כפי שמשתקף מהתוצאות בקלפי, מנידים ראשם בצער בעקבות פעולות ההגנה של צה"ל, מוציאים את דיבת ההתיישבות רעה וקוראים ליהודה ושומרון בשם הקוד המתועב והשקרי "הגדה המערבית". הציבור סולד מכך, וכשמגיע מי שמייצג את האנטיתזה הם מצביעים בשלט. כשברקוביץ' שואל את מני נפתלי שאלות קשות ומטיח בו שהוא לא גבר, הישראלי הממוצע מוחא לו כפיים כי זה מה שהוא חושב שצריך לעשות. ורק ברקוביץ' מספק לו את הסחורה.
הכלכלה הישנה בגדה באזרחים. בשנים שלפני משבר הסאב־פריים ב־2008 הרוויחו אנשי הפיננסים בארה"ב סכומים דמיוניים, שהושתתו על בלוף שמכרו לעשירונים התחתונים. הם ייצרו לעצמם כסף מהלוואות שהיה ברור שאי אפשר להחזיר, ובכך שמטו את מעט האמון שהציבור עוד העניק לכלכלה המבוססת על בנקים. לא פלא שהביטקוין הומצא חודשים ספורים אחרי ההתמוטטות הגדולה.
העולם משתנה. גופי ענק בעלי עוצמה רבה וקשרים ענפים בחלונות הגבוהים של השלטון, שאיש לא חשב שיעמדו אי פעם בפני סכנה קיומית, ננטשים בידי העם. במקומם מגיעים גופים אחרים. עממיים יותר, מעוררי אמון, כאלה שאתה מאמין שלא יבגדו בך. כל מי שחושב שמקומו בצמרת מובטח לנצח, מוזמן להתחיל לחשב מסלול מחדש.
